אתה ושבועת השווא
חלאת אנוש נתעב:

הסבר נא איך
באותה הנשימה אתה יכול
לסרב לתחינה
ולהבטיח את הכל?
ואיך, אנא אמור,
איתך שמש ולבנה
יחדיו מושלים בצאת האור?
ואיך, חיש גלה,
הדייגים בשפל דגים
כשהירח מלא?

"מה הבלים אלה לי?!
הרי
הרי זה לא אני!"

לא אתה, רק
אתה האמיתי!
אתה גורס לטעון
שבאמירה מפורשת
אתה רומז
את האמת,
חתיכת אוקסימורון.
עשית אותי מלאך -
וזעקת: "מטורפת! מפלצת!"
עשה!

אך הסבר נא,
איך
יגון עמוק לשמחת חיים הופך?
ואיך בשעה נוראה של מחסור
מצאת לך
עמית שיחה מושלם לך
ואתה אילם! ואין מילה בך?
ואיך, חיש הסגר,
את טורף העל
שעל האדמה מתנהל
מתחת לה כל רמש מאכל?

אם רק תועיל בטוב לומר
ולסיים את היצירה
שלך
אולי עוד תיוותר בי מילה טובה
על פגע-רע
אסון טבע מכלה
נורא
שקרן כפייתי חולה
הפכפך שאין בו לבטוח
תיבה נעולה שאין לפתוח
עלוב נפש
שדואג לעצמך
מפר הבטחות נצחי שכמותך.

אך יאמר לזכותך -
אתה מחומש במקוריות
ומנצח מיופי המקריות
שהעניקה לך עיוור
חרש ולא פיקח
שגם כאשר הוא מרגיש
ודורש הסבר
שוכח הוא -
ושוב בך בוטח.