בהה בי, אדם
באפר שלרגליך
בשטח הנידם
שנכנע לרגליך.

הסתכל בי, מפלצת
בכתמים שלידייך
בשטנית הנוצרת
מהגרועות במידותיך.

הבט בי, לעזאזל
בשנאתך המאוסה
חיש, הזמן אוזל
הנשייה עלי אנוסה.

ראה אותי, עזור
השתנה והתחרט
משהגענו לנקודת האל חזור
הבן
והתבעת.

איחרת המועד
רק רציתי שתחוש
כמה אוהב מועד
מותיר אדם כמותי תשוש.

דע תמיד, זו אשמתך!
כי על המודעות
עשית אותי, בתך
זה הוא שיא אי השפיות.

למרות מחלתך המכלה
והגיל המתקדם שלך
אזכה אני להקלה
למות לפני שתהרוג אותך.