אני ירא את שתיקתך המבשרת,
עת מתחשרים ענני האפור,
משחירים על פני ים
בפאתי ארץ.
מכנסים בשקיהם טיפות הגשם
הנופלות אל גורלן הבלתי נמנע,
מרוות רגבי עפר פעורי יובש מלוח,
מכות בצלפי הרוחות המנשבות
עלי שטפון, עדי תמימי הקורבן,
פליטים מוכי גורל.
אני חרד את לכתך ממני,
עת מכנס בשקיקי עיני דמעות
הנופלות אל גורלן הבלתי נמנע,
מרוות זיפי זקני פעורי אבל מלוח,
זולגות עדי שטפון נהר הדמע
המאיים להטביעני, פליט,
קורבן הנס ממעצמת שרירות אהבתך,
עברי פי חוף לא נודע.