זה היה יום יפה, משגע אפילו. הציפורים צייצו בקולן הצח וחיברו
מנגינות כל-כך יפות ומרגיעות, הדשא נראה ירוק מתמיד וכל-כך
רענן, שוב לא נראה מרוט כמו אתמול. והשמש, השמש זרחה לא חזק
מדיי אך למרות זאת הכל היה שטוף שמש ומזג האוויר היה כל-כך
נעים. זה היה היום הכי יפה שהיה אי-פעם, לפחות ככה חיים חשב.
הוא זכר במדויק מה קרה אתמול, בגן השעשועים בפינה. וזה בדיוק
מה שקרה שם... הוא ורחל ישבו שם, דיברו ביניהם כרגיל, אך הפעם
משהו היה שונה, הפעם הרגישו קרובים מתמיד. פתאום ידע חיים מה
הוא צריך לעשות וידע שעכשיו הוא הזמן הנכון, ושאם לא יעשה זאת
עכשיו לעולם לא יאזור אומץ. הוא פנה אליה, כמעט בלחש, " רחל,
נכון שאנחנו הידידים הכי טובים שיש?" שאל נבוך, הוא רצה שזה
יהיה רגע מושלם, אך התבייש. "כמובן! אבל למה אתה שואל?"
"זה רק כי, את זוכרת שאמרתי שאני מחבב אותך? אז אני מחבב אותך
מאוד... וחשבתי, אולי, אם תרצי, נוכל להיות חברים? זוג, כמו
סאשה ואינה..." אמר, מתחיל להתרגש למחשבה שהוא ורחל יהיו זוג,
וכולם ידעו את זה! ואז הוא גם יגלה לכולם שהוא יהודי! זה בדיוק
מה שהוא רצה לעשות... אבל לפני כן הוא היה צריך לחכות לתשובתה
ולקוות שהיא תהייה חיובית. היה נדמה לו כאילו אפילו הציפורים
השתתקו מרוב מתח והתרגשות. "אני מסכימה! כן! אנחנו נהייה זוג
הרבה יותר טוב מאינה וסאשה! אני מבטיחה לך!" היא הייתה נרגשת
ומבולבלת. כבר זמן מה היא רצתה שהוא יציע לה להיות חברים, אך
הרי היא לא יכלה להציע לו, אין נוהגים כך. לא רצתה לרמוז לו,
ללחוץ עליו, רצתה שהדבר יבוא ממנו, ועכשיו שבאמת שאל והם זוג,
כל-כך שמחה שלא דחקה בו, כי ההרגשה הרבה יותר נעימה כשמישהו
באמת אוהב אותך, וזה בא ממנו, בלי לחץ ממנה. "יופי! אז עכשיו
אנחנו זוג ממש!" שמח חיים. ליבו דפק במהרה, והוא הרגיש כאילו
עוד רגע הוא יפרוץ מתוך גופו ויתחיל לרקוד, ואז החליט שהוא
רוקד בפנים גם ככה. הוא דפק כל-כך מהר וחזק. חיים כל-כך שמח עד
שרצה לכתוב את דבר החברות בינו לבין רחל בשמיים! אבל רחל
הוציאה אותו מחלומותיו. "עכשיו, כשאנחנו חברים, אני יכולה
לגלות לך סוד? אני לא יכולה לשמור אותו יותר ועכשיו כשאנחנו
חברים אני יכולה לסמוך עלייך ממש שלא תגלה. אז אתה מבטיח לא
לגלות?" "מבטיח! את יכולה לסמוך עליי, בחיים לא אגלה את הסוד!"
אמר, להוט לשמוע את סוד הסודות, הסוד שאותו אסור לה לגלות
לאיש, ורק עליו היא סומכת, רק עליו. "אבל אתה ממש מבטיח,
באמת?" אמרה, מוודא שממנו לא יצא כלום. "מבטיח באמת!" אולי
ההתנהגות הזאת הייתה קצת לא בוגרת לילדים בכיתה ו' אך לא היה
להם איכפת, הם לא רצו להתבגר, כי ידעו שאז הכל נהיה כל-כך
מסובך ואם עכשיו הם חושבים שיש להם צרות הרי בעתיד יהיו להם
צרות גרועות מתמיד. "באמת באמת!" אמר וניפח את חזהו, בלי להבין
למה. כנראה היה כל-כך גאה שבחרה דווקא בו לגלות לו את סודה.
"טוב, אני אגלה לך. בשבת, כשהלכנו לבית הכנסת, עמדתי למעלה, עם
כל הנשים, ואת מי אתה חושב ראיתי שם, מתפלל במרץ?" אמרה רחל
נרגשת ונסערת מהמחשבה על מה שראתה. "לא יודע, את אליהו הנביא
אולי?" אמר חיים וצחק, אך מיד השתתק כי ראה שרחל אפילו לא
מחייכת. "בסדר, מי בכיתה הכי הכי שונא יהודים?" שאלה רחל, מנסה
לרמז על התשובה לשאלה הראשונה. "סאשה, כמובן" אמר חיים ולא
הבין למה שאלה שאלה כל-כך מטופשת. ואז זה הכה בו. 'סאשה בבית
הכנסת? לא הגיוני! הרי הוא שונא יהודים יותר מכולם! ואולי?
אולי הוא פשוט מתנהג כך כדי שלא יחשדו שהוא יהודי? הרי גם אני
אמרתי שאני שונא את רחל, אבל זה רק בגלל שצחקו עלי. סאשה?!
יהודי?!' המחשבות התרוצצו במוחו כמו מטורפות, הוא לא הבין את
ההגיון בדבר, לא רצה להאמין שיהודי ככה מתנהג אל אחיו, אל בני
דתו. "לא הגיוני! בוודאי נדמה לך שראית אותו, זה בטח מישהו
שדומה לו וזהו!" אמר לרחל, כל-כך מפחד מעצם הרעיון שסאשה
יהודי, לא רצה שהדבר יהיה נכון, לא האמין, אך בעמקי נשמתו ידע
שרחל כנראה ראתה נכון אבל ניסה לשכנע את עצמו שלא, שזה לא
נכון. זה לא היה הגיוני! "לא, אני לא טועה, ראיתי אותו, אני
בטוחה בזאת. למזלי הוא לא ראה אותי. אבל אתה לא תגלה לעולם!
ואם תגלה אני... אני לא אדבר אתך יותר אף-פעם!" אמרה נרגשת.
הוא ידע שלעולם לא יגלה ורצה לומר לה זאת, אך משום מה לא יצאו
המילים מפיו, כאילו ידע שאין ביכולתו להבטיח לה כזה דבר, אך
ידע שאחרת לא תניח לו. "אני מבטיח" אמר בשקט, אולי מנסה לרמז
לה שהוא ישתדל אך אינו בטוח שיצליח לשמור את הסוד בלב. ככה
נפרדו באותו יום. חיים התעורר ממחשבותיו והיום שעד כה נראה כה
יפה, נפלא אפילו, נראה לפתע עגמומי. הוא נזכר בהבטחתו וכל-כך
רצה להצליח לעמוד בה, אך ידע שהסיכוי שלא יעמוד בפיתוי השפלתו
של סאשה גדול, גדול מאוד. ההקרבה הייתה עוד יותר גדולה, ההקרבה
הייתה לאבד את רחל שאותה אהב כל-כך. הוא רק קיווה שהכל יצא
טוב, קיווה מאוד. בוודאי הייתם חושבים שהוא יגלה לסאשה מה הוא
יודע והם יהיו החברים הכי טובים, וזה מה שהייה קורה אילולא
משהו הרס הכל, ועליו תקראו בפרק הבא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.