עצבות אין קץ בתוכי שוהה
מי יודע למה זו הושרשה.
עמוק בתוך הנשמה הרכה,
הופיעה כך פתאום בהפתעה.
מתבוננת אני לתוכה,
מנסה למצוא את התשובה האבודה.
מה מנהל אותי?
מה מוליך את מצב רוחי,
לירידה תלולה?
דמעות זולגות על לחיי,
בלי שום סיבה ברורה.
האם זו רק העייפות שאותה אני מרגישה?
או משהו הרבה יותר חזק וכואב,
שאותי כל כך מבלבל?
כל מה שאני רוצה ברגעים כאלו,
של חוסר אונים וברירת מחדל,
זה רק להיעלם לתוך האין סוף.
לא לראות יותר כלום,
לא להרגיש יותר דבר,
פשוט לכבות את האור,
לכבות את הכאב,
לכבות עת העצבות הזו,
שבתוכי שורה,
לתת לעצמי מנוחה.