חולמת עלייך בימים, בלילות
חשה על גופי נשיקותיך החמות
רואה למולי את דמותך,
לא הבחור שהכרתי
לא הבחור שהינך,
רואה למולי את מדיך
את השרוך השחור
נעליים אדומות
ידיים מציצות מבינות שרוולים ארוכים
ומן ה"ירקת" מתגלים גם פנים,
והפנים הללו
שוב אינן מוכרות
מלאות בזיפים, לעיתים מלוא הזקן
והנסיך הילדותי שלי, העודנו שם? היכן?
אני פוסעת בצעדים מהירים
אל עבר בגדי היומיום,
מלתחה מתחלפת ע"פ מצב-רוח
ואתה, עוד הינך באותם המדים
הנעליים נותרות אדומות
מתוך "ירקת" מבצבצות ידיים ופנים
ככלוא בשירותך
ובעצב עינייך מביטות בי
מסמנות לי להמשיך לבדי.
ואינני מצליחה לומר
אינני מצליחה להראות
שלא את הבחור שהיה איתי אני מחפשת
וגם לא את פושט המדים,
עם החולצות הלבנות הקצרות
הבוקסרים ומכנסי הגלישה,
אני רוצה אותך חייל שלי,
מכוסה מכף רגל עד ראש
בשירות המדינה,
נלחם במפקדיך ובעצמך,
בתהליך של התבגרות
בין אופטימיות לחולשה
אינני רוצה עתיד ולא עבר
אני רוצה אותך.