עוד בירה ועוד צ'ייסר מחליקים אל הגרון אותה תחושה מוכרת,
צורבת כמו שרק וויסקי יכול.
געגועים למשהו, שעוד לא היה. משפטים לא ברורים, חצאי שיחות
מהולים באדי אלכוהול. יום רודף יום שרודף יום והכל אותו הדבר.
שום דבר לא השתנה משתנה או ישתנה.
והם אומרים שאת משוגעת. הבחורה הכי פרועה שיצא להם לפגוש. הם
אומרים שעלייך כתבו את "Live fast die young" ואת יודעת שזה לא
נכון.
אם הם רק היו מבינים שאת יושבת פה ערב ערב, לא בשביל הקוק לא
בשביל הזיונים וגם לא בשביל האלכוהול.
אם הם היו יודעים שאת, הילדה הכי יפה עם העיניים הכי עצובות
יושבת פה ערב ערב כי אין לך לאן לחזור, ואין איך להרדם אלא אם
הגוף מותש. והם לא יודעים כמה את לא רוצה לחזור לא למריבות
הבלתי פוסקות בבית או לחבר שמתעלם.
כי רק את יודעת שבגבך את נלחמת בעולם, שאבא טוען שהוא לא צריך
להראות או להוכיח לך שהוא אוהב, שאמא רק דואגת לרומן היקר שלה
עם הבוס, שהחבר רק דואג לאספקת סקס קבועה מהילדה הכי יפה. שאת
יודעת שאין לך אף אחד בעולם אף אחד! לא החברים שבשניה שיפסיק
לצאת להם ממך משהו הם יקומו וילכו.

ואני יודע הכל, אני צופה בך ערב ערב כבר שנתיים ואני מבין רק
כי אני כמוך נלחם בגבי אל העולם וגם לי אין לאן לחזור. ילדה
יפה שלי עם עיניים עצובות בואי אלי. אני אדאג לך נלחם ביחד נגד
כל העולם.

יום אחד אהיה מסוגל להגיד לך את זה ילדה יפה שלי שאיני יודע
אפילו את שמה.
יום אחד אהיה מסוגל. ועד אז, עד אז שנינו נשב באותו בר, ערב
ערב ואני אדע עליך הכל מלבד שמך. ואת לא תדעי שאני קיים
אוהב אותך, ואפילו לא מכיר אותך, אוהב אותך ואת לא יודעת עד
כמה.
יום אחד אעיז לספר.