זה חודשיים שאת אינך עוד
והפצע מסרב להגליד
ספון במבצר אבן ירושלמית
בליל ינואר קר, מקפיא
המחשבות לא נותנות לי מנוח

אמרי לי מדוע לא פשוט
מדוע לא נועדנו זו לזה
מדוע למרות הכל
לבי לא שלם בלעדייך

ואיני מתחרט כי כך נגזר
כי כך צריך היה להיות
ובכל זאת אתעטף בצער
עת אזכר בליטופך המרגיע המנחם

כי זהו העולם, מטעה מבלבל
וכן ולא וכהה ובהיר,
והנכון והרע לעד ישכנו יחדיו
זה לצד זה על כפות המאזניים

היי שלום אהובתי
עכשו בלב שלם אומר לך
קחי עמך את הצידה
שהכנתי עבורך לדרך
היי שלום, והיי מאושרת
ובכל זאת נצבט הלב...