אני שונאת שהם מתנהגים ככה...
כאילו אני איזו תינוקת או משהו. כאילו צריכים לשמור עליי מכל
דבר שקיים! אני מסוגלת להסתדר טוב מאוד לבד, גם בלי העזרה
שלהם.
אני מכניסה אותם לחיים שלי יותר ממה שרוב האנשים מכניסים את
ההורים שלהם. אני מספרת להם דברים, אני צוחקת איתם, אני סומכת
עליהם...
והם, סומכים עלי רק שזה עוזר לפאקינג אינטרסים שלהם.
כוסאמק!!! הילדה גדולה מספיק, כדי לשמור על אחותה כדי שאנחנו
נתחפף לנו לכמה ימים מזדיינים,
אבל לא גדולה מספיק לצאת בימים של בית ספר!
נתנו לי שעות מגוחכות לחזור הביתה, נתנו לי כל מיני דברים
מפגרים, אבל אני יכולה לטפל להם בילדה הקטנה, שרואה אותי פי
10,000 יותר מהזמן שהיא רואה אותם, אני מסוגלת להכין אוכל, אני
מסוגלת לטפל בבית, אני מסוגלת להכין את הילדה החמודה שלהם לבית
הספר, ולדאוג שהיא תגיע, ולקום שעתיים לפני שאני אמורה לקום,
ולוותר על הריקוד לאותו יום, ולטפל בה והכל...
אבל לא, אני לא מסוגלת ללכת לפגוש אותו, כי זה לא משתלב להם
טוב בחיים המושלמים שלהם, זה לא מתאים להם שהילדה הטובה שלהם
תצא, כי אז היא תהיה עייפה, ותתחיל לזלזל בבית הספר
ובשיעורים.
וואלה? איזה צביעות.
שהם היו בגיל שלי, השטויות שהם בטח היו עושים, אז מה לעזאזל
אכפת לי שאמא שלי לא הייתה מתחצפת להורים שלה, ושחינכו אותה
פאקינג נזירות, מה זה מזיז לי? אני יודעת טוב מאוד שהיא ידעה
להשתולל שהיא הייתה קטנה.
ואני יודעת טוב מאוד, שאבא שלי בכלל לא למד, אז שלא יתחיל
להרצות לי על בית ספר... אני יודעת טוב מאוד שהוא היה יושב
בדשא ומעשן, ובשלב מסויים הוא אפילו לא טרח להגיע לבית ספר, כי
הוא העדיף לוותר על זה, אז הוא עבד קצת במקום.
בואו לא נשכח את כל השטויות שהם עשו בזמנו.
אבל אותי... אותי הם כולאים בבית, כי הילדה הטובה שלהם לא
מסוגלת לשמור על עצמה, ולא מסוגלת לדאוג לבריאות שלה, ולא
מסוגלת כלום!!!
תפסיקו לכלוא אותי!!! אני רק רוצה להיעלם יותר... אני מכניסה
אתכם לחיים שלי, אני סומכת עליכם, אז תפסיקו להתנהג אלי כאילו
אני בת פאקינג 3!!! זה כל כך דפוק!

ואני לא מצליחה עכשיו להירדם, הכעס, התסכול והעובדה שעוד פעם
נהרסו לי התוכניות פשוט משגעים אותי.
אני לא רוצה לישון, אני רוצה לחיות קצת, הם לא מבינים שהשעות
שלהם זה לא השעות שלי!!! די... פשוט נמאס לי כל כך שמתנהגים
אליי כמו אל תינוקת, כי אם אני תינוקת, אני אפסיק לעשות הכל
בבית,
כי תינוקות לא חייבים שום דבר לאף אחד!
אוף. פשוט חרא!
ואני לא יכולה להרדם, ואין לי שום דבר לעשות עם עצמי עכשיו...
לפעמים פשוט נמאס לי שהם שוכחים שאני זו שעושה את הכל שהם לא
פה, אז שיסמכו עלי להחליט בעצמי!

(10.1.06)