לילך בן שושן / מחלה |
קודח כמו הר געש מתפרץ.
התהילה שרציתי וקיננתי עליה,
כבר כל כך דיאגרמית
וברורה
והערפל כאילו מסתדר לשורות שורות של
בהירות מסנוורת.
ולפעמים זה פשוט עצירות שצריך לשנן.
עד הסוף שהכמיהה הופכת למוצק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|