9.10.01
מוקדש לק.(ח) , ת, ו-ס-ג' (א), באהבה.

It`s gonna be a glorious day..
בהתחלה חשבתי לקרוא לקטע הזה ככה. והגעתי למסקנה שזה יהיה לא
אמיתי מצידי, אני לא מסמפטת/מעריצה את רדיוהד כל כך מהסיבה
הפשוטה שהם לא כל כך הסגנון שלי, אני מעריכה אותם כלהקה
בגללכם. הרבה קורה וקרה לי בגללכם.  חלק מזה זה הקטע הזה.

צפיתי בים שבמוח שלי שט לו על מי מנוחות למול השקיעה.
אני לא יודעת למה אני מתחילה ככה. אני חושבת שזה צריך להיראות
יפה מספיק וראוי להיכתב, המכתב הזה.
ים זה רומנטי, אומרים. אני לא חושבת שים רומנטי. ים הוא סתם
יפה.
אבל כשנכנסים מלוח מדי. אז רק יפה למראית עין.
יפה למראית עין. תמיד הייתי ים כזה. יפה, לא מבחינה אסתטית,
מושך קצת. אבל בפנים. מלוח, מלוח לי מדי. אני חושבת שגם מלוח
לאנשים שמסביבי, בעיניים, מרוב מליחות הם עוצמים את העיניים,
בדיוק כמו שאני רוצה שיעשו, שלא יראו את מה שיש לי בפנים,
שכבות, גלים של..

לפעמים גם אני עוצמת את העיניים.

חשבתי קצת על הפגישה הראשונה שלי איתכם , בזמן האחרון.
היה משעשע, אבל אני הייתי שקטה. הייתי בשקט, ולמרות שנראה שלא
היה צריך להיות לי נוח עם זה, היה לי נוח. בהתחלה זה היה פשוט
בגלל שאני ואתם מכירות אחת את השנייה מבפנים כל כך טוב ומבחוץ,
פנים אל פנים זה קצת מוזר. אז הייתי ביישנית. ואחר כך היה לי
נוח עם זה, ככה, להיות עם אנשים שאכפת להם ממני ולא סתם בשביל
הצחוקים. אנשים שאני מכירה באמת טוב. אנשים שאנחנו משדרים על
אותו הגל , ברוב המקרים. אז שתקתי, פתאום לא זייפתי כלום. והיה
לי טוב עם זה.


חשבתי קצת על הפגישה השנייה שלי איתכם.
הפגישה השנייה היתה אחרת . בהתחלה שתקתי. ואז דיברתי. לפעמים
היה לי נוח עם זה. לפעמים חזרתי להיות עצמי, או יותר נכון
הלא-עצמי שאני לייד החברות האחרות שלי.
לפעמים קצת השתחררתי, הייתי הכל וכלום .
תאמרו, זה כולה פגישה, מה את עושה מזה כזה עניין גדול. יכול
להיות שזה באמת לא עניין כזה גדול. יכול להיות שהוא עניין
מזערי ביותר.
אבל זה לא משנה את העובדה, שבשתי הפגישות, הייתי עצמי כמו
שאני. כל פעם רואים חלק אחר ממני.. לפעמים את היפים ולפעמים את
המכוערים, שאני מתביישת בהם, אבל, לפחות לידכם אני יכולה להיות
אני כמו שאני רוצה לבנות את עצמי
ולא כמו שהציפיות רוצות.

אז, אתם חושבות שיש איזהשהו קשר בין זה לעובדה שרק כשאני
מצטלמת איתכם אני יוצאת פוטוגנית?