הצדפים שעל החוף
הם כמו הלב
והחול, הוא כמו רגשות
חמים מתחת לשמש
חול זהוב בשמש
כהה בלילה, קר בלילה.
כשהצדף נקבר בתוך החול
נוגע-לא נוגע
הוא מרגיש בטוח
ובלילה, הצדף מחמם את החול
והכל בסדר.
אבל זה רק עניין של זמן
עד שהצדף יישבר ויאבד שליטה
ואז החול יציף את הצדף, גרגירים גרגירים
עד שאין מקום
והצדף יישאר ככה לעד, שבור, וכמוהו גם עוד אלפי צדפים.
הוא יצטרך עזרה, להוציא את החול, לנקות, לתקן
אבל אף אחד לא ישים לב, כי הצדף קבור תחת החוף.
ואולי, זה רק עניין של זמן עד שהים הסולח
הים הצלול, הכחול, הגדול, העוטף
יסחוף את הצדף אל תוכו וישמור עליו עד שיתנקה
ואז, הפנינה שבתוכו תצא ותזרח בזוהר ובהילה
ותהייה מושא של האור, מושא התקווה, לים כולו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.