New Stage - Go To Main Page

הגר נבק
/
שפת התהום של עצמי

אני צועדת על שפת התהום של עצמי.
מביטה לנצח תחת רגליי,
תהום שחורה וסופה ערפל.
לא מצליחה למצמץ, עיניי נפקחות בחוריהן ככל שיכולות,
בכדי לא לפספס את האבן הרופפת הבאה שתשליך אותי פנימה.
רגליי רועדות בצעד אחר צעד,
ידיי מרגישות כנטל על גופי.
מימיני קוראת לי התהום בצליל חרישי, משמאלי-
שדה פתוח ומזמין.

משהו מנע ממני ללכת לדשא הרך,
התהום כאילו מושכת אותי לשפתה.
הסוף לא מגיע. ממשיכה לצעוד מקווצת והסוף לא נראה-
לא שביל ישר, לא נהר, לא מדרון.

צועדת על שפת התהום של עצמי.
מחכה, מקווה לאבן הרופפת שתשליח אותי פנימה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 19/4/06 12:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הגר נבק

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה