ארוכה וגמישה
 קלה כמו נוצה.
ידיך הן משוטים
ובשבילי הן כנפיים.

כנפיים לעוף הרחק מכאן
למחוזות של הנפש
היכן שהשקיעות צבועות בסגול
והכל מסביב נפלא ועגול.

ובין דמדומי החמה
כאשר הקרניים נושקות לחרטומך
צופה אני בגלים, באדוות
שאת מותירה ברכות אחרייך.

ובכל רגע, בכל נקודת זמן
בוחן אני מלפנים, בוהה
בשכנותייך - הסירות הגאות
השטות להן בענווה במימי הירקון...

ולבסוף, כאשר מגיע סוף היום
וצריך לומר שלום
פורש אני את ידיי, מלטף
את משוטייך - ידייך
ונושק לך בעוז בחרטומך,
לוחש לך בשקט:
שלי את - נשמתי את
                                 מיכל.