אהבה זה כמו לשמוע מוזיקה שמתנגנת בחדר שליד
זורמת לה ומתנגנת ואתה מקשיב לה מרותק,
מוצא עצמך מזמזם אותה, שבוי אחריה בליבך
מתנגן יחד עם המוזיקה, ורואה בה את עצמך.
ואם הדלת שבין החדר עם המוזיקה ובינך נסגרה
או רכבת שעברה קרוב, ברעשה על הנגינה התעצמה,
המוזיקה באחת נגמרת, נגינתה לפתע נדמה
מתרחקים מפניך הצלילים, נמוגים מגופך במהרה.
אבל אתה ממשיך ומנגן אותה
מפזם את תוויה בליבך רק לעצמך,
וכשתפגוש שוב את המנגינה, גם בחלוף העונה
תגלה שאותה מעולם לא שכחת
תראה שנמצאת היא עמוק בתוך ליבך
תשיר ביחד עם המנגינה את כל תוויה,
ותראה שלא החסרת אף צליל, אף תו
בליבך זכורה היא כאילו נפרדתם רק עכשיו
כאילו לא נאלמה מעליך ולו לרקע קט
כזוהי האהבה, כזוהי מנגינתה...