זכרונות צפים עכשיו
כאילו כדי להזכיר לה את העתיד.
מביטה בבדולח, מעלה באוב
רגשות קדומים, רצונות עתיקים שניסתה לקבור זה מכבר.
העבר הינו בגדר משאלה, געגוע שמעיק עליה,
פנטזיה נושנה שאולי בעצם לא הגשימה.
מטרות למול עיניה מתרחקות על פני אופק בלתי מושג, כמו פטה
מורגנה, כמו שמיים גדולים מאוד שמביטים עליה מעל תקרת זכוכית.
מגבלות בלתי נראות דוחקות אותה אל קצה הגבול
אשר ממנו אין דרך חזרה ואין פוטנציאל להתקדמות.
תקווה מוליכה אותה שולל במעגלים, כמו אוגר, כמו תולעת בלי ראש,
כמו
אידיוט שוטה שיכור, כמו גזר דין ידוע מראש, גורל אבוד.
נפש בתפזורת, גוף גם. מי יאסוף וירכיב מחדש, לא ברור.
זרות מושכת אותה כבמטה קסם,
מקסם שווא שיחשוף בסוף התעלול את
הכמיהה לשייכות.
מסתורין בדרך כלל מרתק אותה, אבל הפעם
חוסר האונים מחניק.