מוקדש ל-א

אתה יודע,
הלילה מקיף את כתפיי לפעמים כמו אדרת
הכוכב מדבר אלי לפני שעוצם את עינו
ידי מחזיקות זו בזו במקום בידיך
שמך מתרחק משפתיי כמו מפרש על ים שחור;

הלילה הלכתי על יד שדרת זיכרונותינו
הרוח טיפסה גבוה על הצמרות
ואותו עץ שבין ענפיו הסתבך צחוקנו
כוסה באבק העונות הקרבות ורחקות;

החורף הולך על צעדיך
עורב שיערך השחור עף לדרכו
ללילה היו שתי עיניים -
נותרה הלבנה  לראות;