תלויה באוויר, נופלת במהירות, מסתחררת.
על הרצפה, מרוסקת, שבורה.
הנפש ברחה עם ציפורי העצבות, מחפשת מפלט.
ואתה איך אבדת לי? והימים קרים מכפור, קרים מקור.
תמונה מטושטשת, פרצוף מחויך, חולצה מצויצת, מבט נרגן כמעט.
שקט של מוות, דממה של קברים, יופי של שלווה או יופי של חורבן?
והכל אבוד, והכל נעלם, חניקה אחת יותר מדי, מוות תמידי.
להגיע לסופו של המסלול ובנשימה האחרונה להיכנע.
המוות הכה, שניה לפני שהרגשתי אותך.
מוות מקפיא יותר מהכל, נשיקה תמה של חום וסוף.