הייתי מכוסה בדם. דם מלוכלך, דם מסריח. דם כהה, שהיה מוזר לי.
36 רציחות, 36 דמים שונים של אנשים מתים ראיתי, וזה היה הדם
הכהה ביותר של אדם שאת חייו נטלתי.

ללא מוסר. ללא טיפה של מוסר, ללא כבוד, ללא רצון. חייתי באפלה
את מרבית שנותיי. חייתי באפלה ולא פחדתי. היה לי את האקדח שלי,
וחוץ מזה - מה יש לי להפסיד ? ממילא היא לא תהיה איתי, לעולם
היא לא תהיה איתי. ממילא אין לי משפחה, מעולם לא הייתה לי
משפחה, משפחה אמיתית. רק את חברי הטוב, ג'ון, היה לי להפסיד,
ואותו כבר הפסדתי. החזירים לקחו אותו. אז הפסד - לא יכול לצאת
מפה. למרבה הצער - גם לא רווח.

ללא מוסר, ללא טיפה של מוסר. אני יכול אפילו להסתכל לאדם
בעיניים לפני שאני הורג אותו - ולא להרגיש דבר. להפך, לעיתים
אני פורץ בצחוק לאחר שאני הורג אותו. וצחוק גדול, מהלב. צחוק
שבא לבטא למעשה כאב גדול, עצום. צחוק שבא לבטא את חוסר המוסר
המוחלט שלי.

כשאתה מתוודע למוות, אתה מעריך את החיים, כך אומרים. כך
אומרים, כנראה, אנשים שלא פגשו אותי, או את ג'ון. כשאנחנו
הסתכלנו למוות בפנים, צחקנו - וביקשנו עוד. אני יריתי את
הירייה השנייה במר ג'ימס הזקן, כשגסס, כי ביקשתי עוד. גם את
הירייה השנייה, השלישית, וכך עד לשביעית, יריתי במר ג'ימס
הזקן, לאחר שמת, כי ביקשתי עוד. רציתי עוד, עוד מהמוות.
להעריך את החיים ? בדיחה, בדיחה גדולה. כשאתה מתוודע למוות,
אתה בז עוד יותר לחיים, כך אני וחברי ג'ון היינו אומרים.

3 פסקאות מסיפור [ניסיון ראשון שלי בכתיבת סיפור] שאני כותב.
יש עוד הרבה לשנות, לשכתב, להוסיף. גם שם הסיפור כמובן זמני.
מקווה שבקרוב אסיים אותו בהצלחה.