אני רוצה לספר לכם על תוכנת windows - מדוע תוכנת החלונות של
ביל גייטס הצליחה בגדול ועשתה את בעליה לאיש הכי עשיר על הכדור
הכחול. כל העולם יודע שתוכנת החלונות הנה תוכנה פשוטה במהותה
וישנן תוכנות הרבה יותר חכמות ומתוחכמות שעולות על תוכנת
החלונות בהרבה מונים ושמות אותה בכיס הקטן... את הפרדוקס -
מדוע דווקא התוכנה הזאת הצליחה לגרוף את כל הקופות ואת כל
התוכנות ואת כל החוכמות - איש אינו יודע לפתור, ועכשיו אני ללא
שום הצנעה או צניעות באתי לפתור את פרדוקס-העל הזה שהעסיק את
מיטב המוחות הכלכליים במאה החדשה: מה הסוד של תוכנת windows
(החלונות)? גיליתי אני את הסוד והנה הוא להלן לפניכם.

תמונה אנושית של יחסי תינוק והוריו.
אין מי שאין לו תינוק או שלא היה לו תינוק. כולנו מכירים את
התמונה הזאת: גידי התינוק רוצה מאוד איזה חפץ שהגיעו אליו ידיו
הקטנות ואחזו בו, ואביו מוציא מידיו את החפץ הזה בהעריכו כי
הוא יכול לסכנו. תגובת התינוק הספונטנית היא בכי מר שמגיע אל
השחקים, המביע סלידה מוחלטת וחד משמעית מהחלטת האבא הברוטלי
הזה! גידי באותו רגע דוחה כל קרבה לאבא שלו ולא רוצה לדעת
ממנו, לא רוצה שירים אותו ודוחה כל חיבוק או נשיקה...
חצי שעה עוברת, ושוב אתה רואה את גידי התינוק בזרועות אביו,
חיבוקים ונשיקות ומשחקים וחיוכים עד השמיים וכאילו שום דבר לא
קרה לפני חצי שעה.

מה אני רוצה להגיד?

בשביל להגיד לך מה אני רוצה, יש לבצע מצב הדמיה אחר, על אותו
תינוק ואבא... אני קורא למצב להלן "הדמיה" כי באמת הוא יכול
להיווצר רק ע"י הדמיה ואין לו מקום במציאות שלנו.

גידי מגיע עם ידיו הקטנות אל קצה השולחן, ושולף משם סכין שאביו
היה "משחק" בו לפני רגע... האבא הברוטלי שולף מייד מהידיים
הקטנות את הסכין וגידי בוכה עד השמיים... הוא דוחה את חיזורי
אביו ושום דבר לא יעזור, לא רוצה בקרבתו ולא בחיבוקיו ולא
בנשיקותיו. עוברת חצי שעה ואין שינוי במצב, לתינוק הזה זיכרון
פנומנאלי... עוברות השעות ועוברים הימים והחודשים והתינוק
בשלו: אל האבא הברוטלי הבלתי מתחשב הזה לא מתקרבים כי הוא סווג
כבר כאויב וכעוין ואין על מה לדבר... מצב כזה, מבחינה טכנית,
אינו רחוק דווקא מהמציאות, כולנו מכירים את התינוק שלעולם לא
ייגע בשקע חשמלי שהתחשמל בגללו פעם... אני אישית יכול להעיד,
עדות אקטואלית קבילה בכל בית משפט: יש לנו שתי מקלחות בבית.
התינוקת שלי בת השנה לא נכנסת לאחת מהן כי היא התחלקה בה פעם,
כאב לה והיא בכתה עד השמיים... לעומת זאת היא ניגשת הרבה מאוד
למקלחת השנייה ואוהבת להימצא בתוכה... שני מכשירי סלולריים
הוקרבו כבר בתוך האסלה על מזבח האהבה הזו... ומאז הופעל חוק
עזר אמיץ לשעת חירום: המקלחת המסומנת חייבת להיות נעולה תמיד
במפתח ואבוי למי שמשתמש בה ושוכח לנעול אחריו... ובמקביל,
המקלחת השנייה נשארה עד עצם הרגע הזה פתוחה לכל המבקרים ללא
מפתח או מנעול, עליה לא חל חוק העזר לשעת חירום, וכאילו מדובר
בבית אחר בעיר אחרת בתרבות אחרת... אין שום חשש שהתינוקת שלי
תיכנס למקלחת השנייה, מאז התקרית הלא נעימה שבה התחלקה בה
ובכתה (ויש להדגיש שהנפילה ההיא לא הייתה קשה במיוחד או
חזקה).

אם כן, מה אני רוצה להגיד? מדוע תמיד, אך תמיד, התינוק חוזר
לזרועות האבא או האימא או הדוד למרות הברוטליות שלהם, ובמקביל
הוא יודע "לשמור טינה" למקלחת הרעה או לתקע החשמלי באופן עקבי
ובוגר?

אענה קודם על החלק האחרון של השאלה: תינוק תינוק... אבל הוא בן
אנוש כמוני וכמוך ויודע לשמור טינה ואף להשתמש בזיכרון שלו
להרחקת הנזק המצפה לו ואף לשיפור איכות חייו וסיכויי שרידותו.

ולחלק הראשון, הראשי, של השאלה: מדוע הוא מתעלם מזיכרונו
הפנומנלי שהוכח טיבו לעיל, וחוזר לאחר דקות מספר אל חיק מי
שהפריע לו וסומן על ידיו ברגע האקט כאויב בלתי רצוי לכל דבר?!

תשובה: כי התינוק שלנו, בכל הנוגע ליחסי-אנוש, משתמש בתוכנת
החלונות (windows). בלעדי התוכנה הזאת שנולדה עם לידת האדם,
התינוק שלנו היה "נתקע" עם תמונת האבא הברוטלי שהוציא מידיו את
הצעצוע היפה ללא שום התחשבות, והתמונה הזאת של אבא ברוטלי שיש
להתרחק ממנו הייתה מלווה את התינוק שלנו לעולמי עד... המפליא
הוא, שהתוכנה הזאת פועלת רק ביחסים בין-אנושיים, אולם ביחסים
לא אנושיים, כמו יחסי תינוק-מקלחת, התוכנה הזאת לא פועלת!
החלון הזה של ההתחלקות במקלחת הבלתי ידידותית לא ייסגר עד אשר
תתחיל בפעולתה עוד תוכנה הנקראת "מנגנון השכחה".
כלומר, התינוק הזה, בכל הנוגע למערכות יחסיו עם הסביבה
האנושית, משתמש בתוכנת החלונות לקיום מערכת התקשורת שלו עם
הסביבה האנושית: הוא פותח חלון וסוגר חלון, ואף מחליט להשאיר
חלון זמני בסטנד-ביי, או פתוח לשימוש תמידי. לולא הדינאמיקה
הזו, לא היה מסוגל התינוק לחזור אל זרועות אביו לאחר התקרית
הדיפלומטית הלא נעימה.

וכך אנחנו חיים; זוהי הדינאמיקה של יחסינו עם סביבתנו האנושית:
אנו נתקלים באירוע ואיתו נפתח חלון על-פי התוכנה האנושית שלנו.
נתקלים בעוד אירוע ולכבודו נפתח עוד חלון ועוד חלון ועוד חלון.
ההספק האנושי שלנו הנו מוגבל לכל הדעות, ולכן אין אנו מסוגלים
להתמודד, בעת ובעונה אחת, עם מספר רב של חלונות פתוחים, או
אי-אלו שהחלטנו מרצוננו הטוב להשאירם פתוחים או בסטנד-ביי.
לפעמים אנו מגיעים לידי "הצפה" במוניטור שלנו, אולי בגלל סיבות
שאינן תלויות בנו, ולרוב הסיבות נובעות דווקא מהחלטותינו
השגויות, בהשארת חלונות רבים פתוחים או בסטנד-ביי - או אז
המערכת המוצפת עוברת למצב של מצוקה; כאן, בנקודה הזאת, מתחילות
כל בעיותינו האנושיות להירקם. סביר הוא, שבמצב נתון כזה יש
לסגור את החלונות המיותרים, בשביל לחזור אל ההספק הכללי של
המערכת ולקחת בחזרה את ההגה ליד; אולם לא כולנו משכילים לעשות
זאת על-פי הספר: יש מי שמחליט, בלחץ המצוקה, לסגור את כל
החלונות בבת אחת באופן בהול ובלתי שקול; יש מי שסוגר במצב לחץ
זה את כל החלונות באופן גורף - כולל החלונות החיוניים שיש
להחזיקם תמיד פתוחים; וישנם גם החוכמולוגים שלוקחים לכאורה את
ההגה לידיים, סוגרים חלונות, ופותחים ומוסיפים... ומסבכים את
המערכת עוד יותר...

מכאן אני מגיע למסקנה זו: אין אדם שיכול לשלוט בחלונות הנפתחים
בחייו חדשות לבקרים, אך יש אדם שיודע לנהל את אותם החלונות
שנפתחו, בדרך של להשאיר את מה שצריך להשאיר, ולדעת לסגור את
הטעון סגירה בזמן הנכון. המסקנה המשנית היא: האדם בשלבי
ההתפתחות שלו (תינוק) הינו היעיל ביותר מכולנו בניהול חלונות,
והסיבה אינה נעוצה דווקא במספר החלונות הנהירים לו כי-אם באופן
ניהולם. הוא (התינוק) סוגר את החלון המתאים בזמן המדויק
המתאים, ומשכיל לברור באופן מדויק עד מעורר קנאה אך ורק את
החלונות החיוניים שיש לשמור אותם בסטנד-ביי לטובת המשך תפעול
מערכותיו השונות; ואני מדבר אך ורק על המערכות התקשורתיות של
האדם עם סביבתו האנושית.

לא נותר לי אלא להביא מספר דוגמאות מחיינו המצביעות על עצם
קיום תוכנת "חלונות" זו בחיינו, עד שאגיע אל הדוגמה המקשרת
אותנו עם נושאנו בפתיל זה.
[הערה: את המאמר הזה כתבתי בתור תגובה לנושא אחר שאין לו שום
קשר עם תוכנת החלונות... הדיון המלא נערך כאן:
http://www.global-report.net/writers/article.php?a=1f8d87e1161af68b81bace188a1ec624]

זה הזמן להגדיר תוכנת חלונות מה היא, ולתוכנת החלונות משמעות
אחת: להצליח בקיום ובתפעול יותר ממערכת משנית אחת - בעת
ובעונה אחת, מבלי לזעזע את המערכת הראשית.

במורשת היהודית למשל, נהוג לסגור את השנה היהודית בבקשת סליחה
מכל המכרים... ומדוע? מה היא הטכניקה של בקשת הסליחה, אם לא
דילול המוניטור וסגירה רצויה ומסודרת של אחד החלונות...
להבדיל אלף חמש מאות ושישים הבדלות, אצל הנוצרים נהוג ללכת מדי
פעם לכומר ולהתוודות מאחורי הפרגוד על כל הפשעים והחטאים...
ווידוי זה, נהוג להגיד, הנו צורך נפשי... אך האמת הטכנית היא,
שווידוי זה הנו צורך תפעולי-טכני גרידא, שבא לנסות ולסגור
חלונות בלתי רצויים המעסיקים את מוניטור המתוודה ונוגסים מהספק
מערכותיו.

הסיפור להלן סופר באתר של ד"ר מילשטיין; הוא סיפור אישי בו
מככב ד"ר מילשטיין עצמו, כותב השורות הללו ועוד ידיד יקר. אני
מרשה לעצמי להשתמש בו כי התפרסם כבר ביוזמת מילשטיין, נכתב
עליו בזמנו באמצעי התקשורת והוא תפס מקום נרחב בעיתונות הכתובה
והאלקטרונית.
בשנה שעברה באתי לישראל לעשות בר מצווה לבכורי בכותל. זו הייתה
הזדמנות להכיר אישית את ידידי הווירטואלי ד"ר מילשטיין, ואני
ניצלתי אותה עד תום... ואף הזמנתי אותו וידיד מכובד נוסף שלו
(ושלי) לטקס בר המצווה, שאמור היה להתקיים ביום שני הבא לאחר
פגישתנו, בשעה 9.30 בבוקר בכותל המערבי בירושלים.

הגיע היום המיוחל, ואני עם אורחיי שאספתי מכל קצוות הארץ
ודחסתי באוטובוס גדול, הגענו לכותל מאוחר קצת... הגענו ב-1.30
אחה"צ, באיחור של רק ארבע שעות - לא יותר. אורחי הצעיר ד"ר
מילשטיין, יחד עם ידידו, המתינו לי בסבלנות מעל לשעתיים ברחבת
הכותל, מ-9.30 עד לשעה שתיים עשרה, בחום הירושלמי של חודש
יולי, בשעות היותר אכזריות... אורחיי הנכבדים חזרו על עקבותיהם
כלעומת שבאו, שטופים זיעה וחימה... עוד באותו יום הפנה את
תשומת לבי ד"ר מילשטיין, דרך הודעה בפורום, לפאשלה הבלתי נסלחת
שעשיתי! היה עליי לפחות להודיע לו, דרך הסלולרי שלו שהיה לי,
שאני נאלץ לאחר... או לפחות להשאיר את הסלולרי שלי זמין לקבלת
שאלות הבירור של מוזמניי... לא עזרו לי שום התנצלות או הסבר,
והיו לי הסברים בשפע: אין לי ניסיון באיסוף אנשים באוטובוס...
נפלו טעויות בחישובי הזמן... הסלולר שלי היה פתוח אך עם חמישים
איש וילדים הנעולים כולם במקום סגור מי ישמע צפצוף סלולר?!
ואני כמארח שצריך לארח ולחייך ולדבר עם חמישים מוזמנים, וכאבא
מתרגש שהולך בפעם הראשונה עם בנו בכורו אל הכותל המערבי להנחת
תפילין, כל אלו היו סיבות אנושיות שהפרידו בין חובתי לאורחיי
הנכבדים המחכים לי בחום הלוהט בכותל, לבין תכונת השכחה האנושית
שגם אני לקיתי בה; פשוט שכחתי להתקשר אליהם ולהודיעם על
האיחור...
לא עזר שום הסבר, ובצדק. בימים שיבואו ארגיש ריחוק וירטואלי
מצד אורחי המאוכזב מילשטיין, וגם מצד ידידו וידידי שהתלווה
אליו.

עברו הימים, והגיעו הימים הנוראים... וככל יהודי טוב וחושב,
ביקשתי לסגור את החלון הלא נעים הזה שנפתח, עם אנשים מכובדים
שכל מבוקשם היה לכבדני בנוכחותם... האמת היא שזה העיק עליי עד
מאוד, כי הרגשתי כי כל הסבריי ההגיוניים, או לא, לא אמורים
לספק את מי שוויתר למעני על יום עבודה שלם, בא ממרחקים
לירושלים הלוהטת, לשווא... ברוח ההרגשה הזאת, יומיים לפני ראש
השנה האחרון, סגננתי מכתב התנצלות כן ושלחתי למילשטיין
ולידידו-ידידי שהתלווה אליו.
סוף כל סוף טוב: על המכתב קיבלתי ממילשטיין תשובה מיידית וחד
משמעית שהתנצלותי מתקבלת והסיפור מאחורינו... החלון המיותר
שנפתח עקב התקרית ושהעיק עליי, ואני מאמין שגם עליו, נסגר
באופן תקין, וחזרו יחסינו הווירטואליים למסלולם בשלום.

לעומת זאת, ידידי-ידידו של ד"ר מילשטיין שנלווה אליו כאורחי
בכותל, לא ענה מעולם למכתב ההתנצלות - משמע שלא קיבל אותה;
והחלון המעיק ההוא שנפתח בגינו, עודנו פתוח ומעיק. ניסיתי פעם
להתעלם מהחלון הפתוח הזה ולהתייחס לכתביו המחכימים של הידיד
ההוא, אך הדבר לא צלח בידי... זה לא זה... מסקנה: לא ניתן
להתעלם מחלון פתוח. לחלון כזה "ישות" משל עצמו - כל עוד הוא
פתוח וקיים, עד לסגירתו באופן תקני.

אני מנסה להדגיש ולחדד את פעולת הסגירה של חלון בלתי רצוי או
בלתי שמיש - באופן תקני; הסגירה חייבת להיעשות באופן תקני על
מנת שהחלון יחדל להתקיים ויחדל לנגוס מההספק הכללי של המערכת.
ציינתי לעיל, שכל הבעיות הבין-אנושיות מתחילות בנקודת ההצפה,
כאשר נמצאים בעת ובעונה אחת הרבה מאוד חלונות בלתי רצויים
שהמערכת לוחצת לסגירתם, ומעוניינת לטפל בהם.

להדגיש ולציין, לא כל החלונות "הרעים" או הבלתי ידידותיים -
טעונים סגירה; לפעמים, דווקא סגירת חלונות כאלה או השאיפה
לסגירתם גורמת למערכת הראשית נזק בלתי הפיך. למשל, מדיניות
ישראל כלפי שכניה הבלתי ידידותיים, שפותחים לה חלונות רעים
ואכזריים חדשות לבקרים. אף אחד לא היה רוצה לראות במוניטור שלו
הודעה יומיומית על השאיפה לחיסולו, הנפתחת בחלון בנפרד מדי יום
ביומו. המערכת הכללית, ובאופן טבעי, תדחה את החלון הבלתי
ידידותי זה, ותשאף להורידו מלוח המערכת, כי הוא מפריע
להתפתחותה, מפריע למצב רוחה הלאומי, ואף מפריע לסדר היומיומי
הלאומי התקין. מה עושה ישראל בעת האחרונה? היא מנסה לסגור
באופן מלאכותי את החלונות האלה, על ידי יצירת מצבי הדמיה, בהם
לא מופיעים החלונות הבלתי ידידותיים אלה. מצבי ההדמיה האלה
כוללים מצבי הדמיה פסיכולוגיים הרואים את ישראל ללא החלונות
האלה... הכלכלה תפרח והצבא יחדל והמסים יפחתו וההרג יידום
וההשקעות יפרחו והרחובות ירקדו... כל המהלכים שישראל נקטה בהם
בעת האחרונה בחתירתה אל השלום, מקורם במצב ההדמיה הזה שישראל
יצרה אותו, במסגרת ניסיונותיה לסגירת החלונות הרעים שנפתחו
בפניה חדשות לבקרים והעיקו במידה זו או אחרת על מצב רוחה
הלאומי ועל סדר יומה הלאומי.

הדוגמה שלעיל מראה את הנקודה בה נופל האדם בטעות בסיסית הרת
גורל: ישנם חלונות רעים שיש לדאוג לקיומם ולנסות להשתמש בהם -
לא כייעודם: ניתן להשתמש בהם, למרות שלא נועדו במקור לשימוש
הזה, כפעמון אזהרה שמצלצל בזמן אמת, ומזכיר לנו את זהותם ואת
קיומם של האנשים העומדים מאחורי החלונות האלו. עם כל
אי-הנעימות שבדבר, יש לדאוג שחלונות כאלה יישארו פתוחים
במוניטור שלנו 24 שעות ביממה, ולבטח להימנע מסגירתם באופן
דמיוני על ידי יצירת מצבי הדמיה...

דוגמה אחרונה זו מראה את היחס בין השאיפה לסגירת חלון בלתי
רצוי, לבין סגירתו התקנית בפועל.

ובחזרה אל החלונות הבלתי ידידותיים, ולסגירה הבלתי תקנית,
שממנה מתחילה להירקם כל שרשרת הטעויות... בנקודה הזאת, הזכרתי,
האדם מסתבך והולך ומסתבך, ובמקום לסגור חלון רע אחד - פותח מאה
כדוגמתו.

הגעתי סוף סוף לנקודת הקישור שלי עם הפתיל. באיחור... אך
הגעתי.
[הפתיל של הדיון שהבאתי את הקישור שלו לעיל. מס' הפתיל שבדיון
הוא: 4.1.2. תחת הכותרת "ד"ר מילשטיין שבוע טוב".]

אורי מילשטיין פתח חלון רע בפני אנשי ממסד מסוימים, ע"י פרסומו
וניתוחו למהלכים היסטוריים בלתי מחמיאים... אנשי ממסד אלה ניסו
לסגור את החלון הרע הזה על ידי התעלמות בפועל מהחלון ומיוזם
החלון; אולם ניסיון זה נחל כישלון, והחלונות של מילשטיין
המשיכו להיפתח ולגרום לבעלי העניין כאבי ראש בלתי הפיכים.
דוגמה: הספרים שהוציא לאור מילשטיין על מלחמות ישראל ותפקוד
האליטה הממסדית בהם. דוגמה יותר ממוקדת: נושא בריחת מילשטיין
משדה הקרב ותכונת נטישת הלוחמים וחוסר האחריות הנלמדים
והנגזרים מהנושא.

כאן, בנקודה זו החליטו בעלי העניין על שינוי מדיניות. לאחר
כישלונם הראשון בטיפול בסגירת החלון, שהתעקש להיפתח למרות
ההתעלמות, ואף לפתוח עוד חלונות דומים בעקבותיו. מילשטיין
המשיך לפרסם את ספריו ואת הרצאותיו ואת מאמריו...
הם החליטו על חיסול פותח החלונות, באופן יצירתי ותקני לשיטתם:
להוריד אותו מהבמה האינטלקטואלית על ידי הדחתו-החרמתו מהמוסדות
האוניברסיטאיים והתקשורתיים הנמצאים, כאנשי ממסד, בשליטתם
המוחלטת. נא לזכור שאני מביא את הדוגמה הזו במסגרת הדיון על
סגירה בלתי תקנית של חלונות בלתי רצויים. היכן טעותם, אם כן?
מדוע אני טוען, שסגירת החלון שלהם הייתה בלתי תקנית? מדוע לא
ניתן לסגור חלון בלתי רצוי על ידי חיסול אלגנטי של הגורם
לפתיחתו? הרי אם הגורם יחוסל - החלון בתורו יחוסל מאליו, הלא
כן?

לא; לא נכון כלל וכלל. הבעיה שלהם היא שלא הבינו, שמקור בעייתם
אינה מילשטיין אלא החלון שנפתח במוניטור שלהם; בו צריכים לטפל.
לכן, גם אם יחוסל מילשטיין, ואף פיזית, החלון ימשיך לבצבץ
ולהפריע... הבעיה נמצאת במחשב שלהם, בתוכנה שלהם, והיא מופיעה
על המוניטור שלהם. מילשטיין אכן הוא גורם ושחקן ראשי, אך אין
לו שום קשר לסגירת החלון הבלתי רצוי הזה... גם ממשלת ישראל
אימצה קו מחשבה מוטעה זה ונפלה באותה הטעות: היא חשבה שהחלון
שנפתח ע"י האויב - ניתן לשתף את האויב בסגירתו... היא, ישראל,
לא השכילה לדעת שמקור בעיית החלונות הרעים הוא בה! במחשב הראשי
שלה, בתוכנת האם; שם יש לגשת ולבחוש ולטפל, במטרה לסגור את
החלון באופן תקני.

אנשי הממסד ההם ממשיכים להסתבך ולפתוח מאות חלונות רעים מדי
יום ביומו, במסגרת ניסיונותיהם לסגור חלונות קיימים. בנקודה זו
יורשה לי לחזור אל מהות תוכנת החלונות האנושית: להצליח בקיום
ובתפעול יותר ממערכת משנית אחת, בעת ובעונה אחת, מבלי לזעזע את
המערכת הראשית. אני מדבר על המערכת הראשית שלי או שלך או שלו,
אני מדבר על המערכות המשניות שלי או שלך או שלו, הפועלות תחת
המערכת הראשית שלי או שלך או שלו. במילים אחרות, מה זה יעזור
למערכת שלי, אם אטפל במערכת משנית אחרת?! ולבטח אין שום היגיון
לטפל במערכת ראשית או בדיסק קשיח של ישות אחרת... זה טמטום
לחשוב כך! מכאן נובע הטמטום של אנשי הממסד שחשבו לטפל בבעיה של
החלונות שהופיעו במוניטור שלהם על ידי טיפול שורש במחשב אחר
לגמרי... וגם ישראל סבלה וסובלת מאותה הבעיה - בעיית הבנה
גרידא. אין לאויב קשר לבעיית החלונות הרעים שנפתחו במצגיה,
למרות האבסורד שבעניין...

הבה נדבר בשפת-מחשב תקנית: אם נשלח לי ווירוס ע"י אדם רע שביקש
להזיק לי, ואת הווירוס ראיתי ע"י פתיחת דף או חלון של תוכנת
הדוא"ל שלי, במצב כזה מה עליי לעשות? לאתר את האדם הרע ולטפל
בווירוס שלו?! אבל אינני יודע מי הוא, וזוהי בעיה אחרת...

בנקודה זו אני מגיע לחלונות של מילשטיין.
אין זה סוד, ד"ר מילשטיין, שבמוניטור שלך נפתחו הרבה מאוד
חלונות רעים במשך כשלושים שנה. איך התמודדת איתם, ד"ר
מילשטיין? איך הם השפיעו על מחקרך, על מצב רוחך... איך ניסית
לסגור את החלונות האלה? האם כל הניסיונות שלך היו תקניים? האם
לא נפלת ולו פעם אחת בפח של סגירת חלון בלתי תקנית? האם קם לנו
עוד איוב שלא ידע טעות מה היא?
זו הייתה כוונת שאלתי אודות ההתמודדות שלך עם נושא רבין. אנא,
לאור החומר לעיל תשובתך החוזרת. כאן אני בוחן אותך אם קראת
אותי עד הסוף, מהתחלה.

זאת ועוד שאלת סיכום: מדוע לדעתך ביל גייטס הצליח ב-windows
שלו מעל לכל עבר?

בוחן נעים,
אלברט שבות