צלצול הטלפון העיר אותי, הושטתי את ידי לעבר הטלפון, ממששת
אותו ולבסוף עניתי בקול מנומנם. בצדו השני של הטלפון נשמע קולו
המוכר:
-"הערתי אותך?" הוא שאל בקול מתנצל.
-"לא, זה בסדר. כבר הייתי ערה". שיקרתי.
-"אני אהיה באזור היום וחשתי אולי לעלות אליך, מה דעתך?"
-"בטח, למה לא" ניסיתי להסתיר את התלהבותי, ללא הצלחה יתרה.
-"סבבה, נתראה" הוא אמר ברוגע טוטאלי ואח"כ ניתק.
אין לי מושג למה, אבל בכל פעם שאני שומעת את קולו אני מאבדת
תחושה, אני מרגישה כיצג גופי רועד וליבי פועם למשמע קולו בלבד,
אני שוכחת את העבר, את כל מה שהוא עשה לי ואני פשוט לא יכולה
לסרב לו.
בסביבות 16:00 נשמעה דפיקה חלשה על הדלת, הרגשתי איך הלב שלי
פועם בחוזקה כשהסתכלתי בעינית, פתחתי את הדלת מנסה להיראות
שלווה עד כמה שניתן.
הוא ניכנס, חיבק אותי ונתן לי נשיקה קצרה על השפתיים לזכר ימים
עברו, הרגשתי כיצד הצמרמורת עופפת את כל גופי.
רציתי לנשק אותו חזרה, אבל הרגשתי קפואה.
הוא התיישב על הספא וביקש כוס קפה שחור, הלכתי למטבח להכין את
הקפה, אבל פתאום הבחנתי בכדורי השינה שלי שניצבו על המדף, אני
כבר לא זוכרת מה עבר לי במוח באותה שניה ולמה עשיתי את זה,
ניגשתי לעבר המדף ולקחתי כדור אחד מתוך הצנצנת הקטנה.
המסתי את הכדור בתוך הקפה וחזרתי לסלון.
הושטתי לו את הכוס עם הכדור, ראיתי כיצד  הוא אוחז בכוס, מקרב
אותה לאט לעבר פיו, כשלפתע הוא נעצר ואמר לי: "בא לך אולי
להביא לי כמה עוגיות, או משהו?". הנחתי את הכוס שלי על השולחן
ופניתי לעבר המטבח.
כשחזרתי ראיתי איך הוא לוגם באיטיות מהקפה, כשחיוך על שפתיו,
שמתי את הצלחת עם העוגיות על השולחן ולגמתי מהקפה שלי.
אני לא יודעת כמה זמן עבר, הדבר הבא שאני זוכרת הוא שהתעוררתי
במיטתי ערומה, הסתכלתי על הכרית לידי וראיתי עליה פתק קטן.
לקחתי את הפתק שהיה כתוב בכתב ידו וקראתי: "תודה על הכל, הקפה
היה בלתי נשכח, נתראה".
לא היה לי מושג מה קרה, התלבשתי והלכתי אליו, דפקתי בדלת ואישה
פתחה לי.
-"שלום, אלון נמצא?" שאלתי.
-"את בטח מיכל." היא אמרה.
-"כן".
-"הוא ביקש למסור לך תודה על הכל." היא אמרה.
-"אני יכולה לדבר איתו?" שאלתי, כשאני מתחילה להתעצבן מעט.
"מיהי בכלל?" חשבתי לעצמי. "איך היא מעזה בכלל להתערב???"
-"את לא יודעת?"
-"לא יודעתצ מה?" התחלתי לאבד את קור רוחי.
-"הוא עזב היום, הוא נסע לארה"ב" היא ענתה לי כשבקולה שלווה
מעורבת עם שמחה לאיד.
-"ומתי הוא חוזר?"
-"הוא לא!!!" היא ענתה וסגרה את הדלת.