התסכול ממלא את הדף.
כמו סופרת כושלת,
סופגת אך לא מנצלת.
דקרת אותי במילותיך החדות
שפעם קיוויתי שיהיו לי.
דחקתי אותך לפינה בעזרת רגשות ופחדים,
סגרתי את הדלת אחרי
ושנינו שותתי דמעות
שרועים על הרצפות המטונפות,
קרות, מבודדות.
יד נוגעת ביד דרך דלת נעולה -
בודדים אך ביחד.
מדממים דמעות פגיעותינו,
מצטערים, אך לא מתקנים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.