2005

ראיתי את ההוא בטלויזיה, הבן של הסופר.
כותבים עליו שהוא מלודיסט נפלא, יוצר.
שמעתי ברדיו את האחיינית של זה שהקים.
ולמרות שמשהו צלצל מוכר, כולם אותה מחקים.
דקלמתי מהשיר של זה עם השם משפחה המוכר.
הוא שר ובוכה על כמה שהעולם קר ומנוכר.
ואני,
אני יושב ומחכה.
אולי יצוץ משהו, אולי יקרה.
אולי יאהבו? הרי היה לי מה להעביר.
מסר וחשיבה וצעקה שלא תשמע.
ובכמה יתדרדר אדם בשביל אותה המשאלה?

"אתה צריך לפתוח יותר את הפה כשאתה שר",
אמר לי הצוות ההוא מהטלויזיה, בחיוך.
"אבל עברת לשלב הבא, בחור זר".