ודאי קשה היה לך בכל עת להיות
האדם החכם באזור;
להיות תמיד שמש בינות כוכבים.
כמעט קיבלת בברכה את הבור החשך,
בציפייה שיסתום לנצח את הגולל
על מוחך המבריק,
שהמאיס אותך כה על אחיך.

שנים אחרי כן, כשכל אחיך משתחווים
בפניך כקבצנים נזכרת ביום ההוא,
בשיירת העבדים שהופיעה כמו
דאוס אקס מאכינה.
איך יכולת לכעוס עליהם, שאלמלא פשעם
היה בית יעקב, נכד אברהם, יורד מנכסיו,
עת היה הרעב מכלה את הונו.

האם זה מה שעבר במוחך הגאוני?
האם פעמי ההיסטוריה הדהדו בין רקותיך?
זאת לא נוכל לדעת. חוכמתך, אחרי הכול,
הייתה אך חוכמת אנוש.
אנו יודעים רק שמכל קווי הפעולה
שיכולת לנקוט,
בחרת לשים את גביע הכסף
בכליו של בנימין.