בתוך קופסה מאוכסנות כל הדמעות שזלגו
ונמכרו למרבה במחיר
ונדרים שנדרתי שנשברו כך ברגע
חזרו לנקום בלילה עם ירח בהיר
וכשהבטחתי לעצמי שלא אבכה שוב אף פעם
וכשהנחתי לעצב לאכול אותי מבפנים
כשהדחקתי כל רגע שהיינו ביחד
וצחקתי בפרצוף לזה שקורא לעצמו אלוהים
שלא עשה שום דבר בשבילי אף פעם
חוץ ממה שהנחתי לחשוב שהיה את
והסטירה בפרצוף באותו לילה של זעם
משגעת את הראש שנהיה מעוות
" אל תתעצבן " הם אמרו לי בכזו נחת דעת
והם בכלל לא מבינים מה קורה בתוכי
את הרגש ששלפת ממני באותו לילה
כשקיבלת במתנה את הלב שלי
אני נשבעתי לעצמי כבר לא זוכר מתי
שאותן מילים לא יצאו מהפה שלי
וכנראה שצדקתי.. לפחות הפעם
כי אותן מילים עכשיו קורעות אותי
ומשתוקק כבר לדעת מה קורה בתוך הראש שלך
ולא נותן לעצמי לנוח לרגע
ולא ישן בלילות ומתהפך שוב ושוב
עד שלא יהיה בתוכי את הידע
אז תסבירי לי כדי שאוכל כבר לישון
מה עשיתי שגרם לך לשנוא אותי כל כך
מי מחזיק אותך כל כך מרוחקת ממני
תספרי לי כדי שאותו ארצח
כי הלב שלי נמס ושורף אותי מבפנים
כשאת משנה כל רגע את דעתך
והאהבה שלי אלייך שמחזיקה אותי בחיים
לא עושה לך כלום - כנראה שזה לא כך אצלך
ומרגיש כל כך קרוב למילים ששמעתי
בשיר של גאון ישראלי מטורף
שלא חשב שזה ישפיע על מישהו ככה
אך המילים מחזיקות אותי שלא אעבור את הסף :

"... זה לא עושה לך כלום,
    זה לא אומר לך כלום,
    כמה שאני אוהב...

    לא זוהי לא עצבות,
    זהו רק הלב שהלך קצת לאיבוד... "


                                        תודה פורטיס