לפניו אין אחריו אין מנסים יש מהרסים יש
בלעדיו אין מרחק מאין עד יש  אין
אדם חולה נופל למשכב אפוף ריחות שיכר
מגע ראשו רך נעים כמו אביו חמלה דקה אהבה שכובה
ממאן להחזיק בחיים מסביבו קשים
בני אנוש דוחפים קללה בין שיניים
מביט בשיכור ריחות מאלצים בני מעיים
אין בהלה פה שאלה שם
עמידה ללא שום עניין אל מול מצוקה
של מי התיק היא שואלת
תעזוב את הרגליים שלו זה כבר סוף הסיפור
עגלה סירנה קצת גשם ושיחה טפלה
ראית כשנפל מכיר אותו בטח אבא לילדים
איך פתאום ברגע והחיים וחקר מציאותו
אין לפני האין תכלית תחילת האין בלתו
קיים בלי קיימות תמידי ללא חידוש ללא הלא
הלו הלו הלו תתעורר אדוני תבדוק אם הלשון שלא יבלע
והרגליים תחזיק למעלה היא אמרה בטלפון התקשרת כבר