|
בבדידות מזהירה
בין כותלי ביתה הלבנים משתיקה
את סודות חייה היא ממתיקה לעצמה
עם מילים המשתרבטות מדמיונה.
בשתיקה אילמת
בין כותלי דממתה הרועמת
על פרקי עברה המפואר היא מתרפקת
בעוד בדידותה בה מאכלת.
בדעה נטרפת
ובכמיהה ליד מלטפת-
רוטט גופה הדווי וכמה
לעוד זרע שייזרע בין ערוגותיה.
להד עברה היודע לספר
היא עדיין קשובה אל עתיד אחר
הלוחש לה תקווה כגחל בוער:
"יבואו ימים טובים יותר".
09/01/06 © |
|
|
אמור לי מי אמך
ואומר לך מי אתה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.