"איזו הופעה גדולה!" זעק מארק, הגרופי הגברי היחיד שלנו, כל כך
פתטי. שילה ודיאנה הסכימו איתו, ודיאנה מיהרה לחדר ההלבשה, על
מנת להעניק לפיט המתופף, או לקונארד הבאסיסט, או לשניהם, עינוג
מיוחד.
החלטתי לגשת לבאר כדי להירגע. לי, בניגוד למארק, יש קצת שיקול
דעת, אני יודע שההופעה לא הייתה ממש מוצלחת.
"אתם ממש מחורבנים," נשמע קול מאחוריי, כשהתיישבתי על הבאר.
הסתובבתי לעברו וניסיתי להתחיל להגן על ההופעה, אך הוא המשיך
במהירות בדבריו.
"ואני מתכוון ממש מחורבנים. המתופף נראה ונשמע כמו הומו חסר
ניסיון ואתה פשוט לא יודע לנגן בגיטרה."
הוא הפסיק לרגע, כנראה כדי להביט בהבעת פניי ולבדוק האם נפגעתי
מההערה, כשהבין כי פניי מכוסים בברדס וממילא מחוסרי הבעה,
המשיך בדיבורו, "הלהקה שלי מהתיכון יותר טובה מכם. בטח נותנים
לכם הופעות רק בגלל שהסתובבת פעם עם הסקס פיסטולז." הבירה
שהזמנתי הגיעה סוף סוף, לקחתי לגימה.
"אם ככה," אמרתי "אני רוצה לשמוע את הלהקה שלך מהתיכון."
הוא נראה מבולבל לרגע, מופתע מדבריי, כנראה ציפה שאומר לו
לסתום את הפה ושאשבור לו גיטרה על הראש.
"אוקיי," אמר לאחר שהתעשת "אני ג'וני, דרך אגב,"
הנהנתי בראשי.
"ג'וני טיוזדיי."

בית יפה יש לטיוזדיי הזה, גדול, עם גינה מלאת ירק ומוסך לשתי
מכוניות. רק מכונית אחת מאיישת את המוסך, בעוד בחציו השני
מונחים להם מערכת תופים, כמה גיטרות, מגברים וכל מיני אביזרי
להקה אחרים.
"שאר החבר'ה יגיעו בקרוב," אמר טיוזדיי, לאחר כניסת אחד,
שהסתבר כאחד מחברי הלהקה. "שלום," אמר הבחור ונענה בניד ראש
צנוע. "זה באונטי," אמר ג'וני. "האנטר." הוסיף מכרי החדש.
"אני הבאסיסט," אמר באונטי. הנדתי בראשי, תוך כדי התלבטות האם
לפתוח עמו בשיחה על קים דיל או על סיד וישס. לשמחתי, לא אני
הייתי צריך להכריע בעניין, כיוון שבאונטי נגע קלות בכתפי,
ושאל, "איך הסתובבת עם וישס המחורבן הזה?"
שני חברי להקה נוספים נכנסו. היו אלו וונדל ג'י, המתופף,
וקנת', הגיטריסט השני. "קנת' זה השם הפרטי או שם המשפחה שלך?"
שאלתי. באונטי גיחך וזרק, "זה השם היחידי שלו, כמו מדונה".
"טוב, חבר'ה, אנחנו צריכים להוכיח למלאך המוות עד כמה אנחנו
עדיפים על הלהקה שלו" אמר ג'וני. "קדימה" קרא קנת', "בואו ננגן
את הקאבר שלנו ל'אד איז דד' של הפיקסיז".
"בחיים לא! זה מלאך המוות שאנחנו רוצים להרשים פה, לא איזה
חנון אוהב אינדי" צעק וונדל, אשר זכה למבט מאיים מצד באונטי
וג'וני, בעוד קנת' נראה כמתאמץ לא להתפרץ. "אני רוצה לנגן את
'הבן השביעי של הבן השביעי'!" וונדל המשיך בצעקותיו. "לעזאזל
אתך, וונדל. זה שעשינו לך טובה וניגנו אתך איירון מיידן, לא
אומר שנהנינו מזה, ובטח לא אומר שאנחנו רוצים לעשות את זה שוב"
קולו הנחרץ של ג'וני השתיק את וונדל, וגם הקפיא את הדם לכמה
מהנוכחים האחרים בחדר, כולל אני. "למה שלא תנגנו חומר שלכם?"
שאלתי. באונטי הנהן, "יאללה, עושים את 'הקומה השנייה', קדימה"
אמר.
הם התחילו, זה היה מבריק. תיפוף קשוח, גיטרות רועשות וחודרות,
והקול הלא רע בכלל של טיוזדיי אמרו לי שיש משהו בלהקה הזו.
מחשבות החלו לצוץ במוחי, אולי כמו שפרנק זאפה העלה את אליס
קופר לגדולה, אני אעלה את "נושאי המטפחות" לצמרת.
"בראבו." אמרתי כשסיימו לנגן.
"מה?" שאל באונטי, תוך כדי חיטוט באוזנו, "תמיד נדפקת לי
השמיעה אחרי השיר הזה."
ג'וני ניגש אלי מחוייך. "נכון שאנחנו יותר טובים מכם?" שאל
בשביעות רצון. חייכתי לעברו בחזרה ופלטתי אנחה. "תפסיק להיות
כזה תחרותי." אמרתי לו, ונעניתי במשיכת כתפיו.
וונדל החל לזמזם איזה מטאליקה, קנת' זיכה אותו על כך בחבטה
הגונה בעורף.

"איזו הופעה גדולה!" זעק מארק. "תסתום את הפה!" צעק עליו
קונארד השתוי, והחל לפתוח את רוכסן מכנסיו על מנת להטיל את
מימו על מארק. עצרתי בעדו. "טמבל," הפטירה לעברו שילה, שהתקדמה
מיד לעבר קונארד, פתחה בעצמה את רוכסנו, ומשכה אותו אל עבר
אחורי הקלעים.
התיישבתי על הבאר. "אתם ממש מחורבנים," נשמע קול. זה היה
ג'וני, לא שמתי לב שהוא שם. חייכתי לעברו. "הבאסיסט שלכם יותר
מידי עסוק בשמוק שלו, באונטי עדיף עליו בהרבה," קבע. "נו, אז
אולי שהוא יצטרף אלי?" שאלתי ברצינות, במסווה של בדיחות הדעת,
על מנת לראות את תגובתו של ג'וני. הוא הניד בראשו לשלילה,
"שאני אגרום לפירוק ,נושאי המטפחות'? לעולם לא." השפלתי מבטי.
"ואם גם אתה תצטרף?" שאלתי, הפעם ברצינות תהומית. ממבטו של
ג'וני הבנתי כי הוא מעוניין בהצעה. "נניח שנצטרף," אמר, "מה
יהיה על הגיטריסט והבאסיסט העכשוויים שלך?" חייכתי והוא אחריי,
כאילו קורא את מחשבותיי, "למי אכפת, הא?" שנינו צחקנו.

ארשה לעצמי להגזים במעט ולומר שלמחרת, עולם המוזיקה השתנה לעד.
באונטי נענה בשמחה להצעה לעבור ללהקה שלי, וחבורת המוות החלה
להירקם.