רני בדיוק גמר לזיין אותי, והתהפך לצד שני, אני שונאת שהוא
עושה את זה. "בא לי חביתה" אמרתי בקול מנומנם.
"תכיני חביתה"
"לא... תכין לי אתה!" הצקתי
"סיון תני לישון"
"אוף, אני שונאת אותך. אתה תמיד גומר, ושוכח שאני קיימת"
קיטרתי וקמתי... התעטפתי בסוודר גדול, מהאלה שזרוקים לו תמיד
בחדר, וירדתי למטה.
באמת רציתי חביתה, אז בסוף גם הכנתי לעצמי.

שחזרתי למיטה, כבר עברה שעה, ורני כבר ישן.
נכנסתי בעצבים למיטה ונתתי לו מן מכת "אופס" כזאת, שיתעורר
טיפה.
"מה?" הוא ענה בקול המעוצבן הזה שיש לו, אחרי שאני מעירה
אותו,
"כלום, לך לישון" נפנפתי אותו
"שמן!" זרקתי מילה אחרונה והתהפכתי שוב.
אני שונאת בנים אחרי שהם גומרים, הם תמיד חזירים כאלה, או
שאולי זה רק הבנים שאני מזיינת, מי יודע?
אם איילת הייתה רואה אותי עכשיו היא הייתה אומרת לי שאני
מטומטמת, ושיום אחד אני צריכה פשוט ללכת ולראות אם הוא ירוץ
אחרי.
אבל איילת טסה עם החבר המטומטם שלה להודו, כדי "למצוא את
עצמה", אז היא לא יכולה לעזור לי הרבה.
איזו מן אחות גדולה משאירה את אחותה הקטנה לזיין בנים מטומטמים
בארץ בזמן שהיא מחפשת את עצמה בהודו?
כנראה אחות נורמלית.

שקמתי בבוקר רני לא היה במיטה,
אבל זה לא ממש הזיז לי, כי גם ככה לא היה לי כוח להתכרבל או
משהו,
רק ממש ממש רציתי לחרבן את החביתה של אתמול.
אוף, אני שונאת לחרבן בחורף, ועוד על הבוקר, זה מן קור כפול
כזה.
בסוף שסיימתי, ירדתי למטה...
רני הכין לי חביתה, ויצא.
שמן!

(8.1.05)