אהבת האדם שבך
הובילה אותנו אליך
בתחושה רוגעת
סיירנו בסבך
בפינות נידחות

אתה, בעוצמה,
ללא לאות,
בסבר פנים,
בשלום ורעות
מנגן מנגינות...

באהבת האדם שבך
הגעת אלינו
ממרחקים עצומים
מסמן מטרות
רושם רישומים
בשלל צבעים...

אתה, כמו הזריחה
בסערת יצירה
מרעיד את הדממה...
בשתי ידיך
בקולך הנעים
בחדות לשונך
כובש את השממה...

באדם, המנהיג שבך
התענגנו בגאווה
כפרח באביב
הנפתח אל הזריחה
ברוחב עלי כותרת
נעטפנו בך...

ואתה...
כטיפת טל, בוהק ונוצץ
זרמת אלינו,
בתום,
בשותפות,
בשלמות,
בשכרון העשייה.

אל המציאות!

בעין הסערה
תכבוש יעדים
תקשור קשרים
בחוט זהב
וחתמת...
באהבת האדם שבך.

"כבראשית ברא"