ישנו מלאך ששומר את צעדיי
בכל פעם שאני לא מצליח להגיע לחקר האמת
אותו מלאך מופיע ומכוון את צעדיי
וזהו סיפור שכל מילה ומשפט שנכתבו בו
הם דברי אמת למרות שחלקים כאלה ואחרים נשמעים
סיפורי אגדות

בכיתה א' אובחנתי כמחונן בחשבון. כששאלה אותי המורה רוחמה כמה
זה אחד ועוד אחד, עניתי בבטחה שלוש, וכמה זה שלוש ועוד שלוש?
שוב פעם עניתי בבטחה שבע.
הגאוניות במתמטיקה ליוותה אותי לאורך שנות חיי.
כגאון במתמטיקה חישבתי צעד אחר צעד כל מהלך, עד לתוצאה
הרצויה.
בצבא המצאתי חישובים משלי כאשר הייתי אמור לחשב לאן נושבת הרוח
ואת מהירותה, ובנוסף חישבתי את המיקום והעמדה הכי נוחים שלא
יותירו סיכוי לצד שמנגד.
החישובים הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי כאשר דברים לא הסתדרו לי
בראש.
תמיד כשחיפשתי תשובות ולא מצאתי, פניתי לתורת הנסתר בכדי להגיע
לחקר האמת.
ידעתי שבשלב זה או אחר האמת שאותה אני מחפש תגיע בדרך זו או
אחרת, ועל זה רציתי לכתוב הפעם.
אני לא יודע לומר אם יש לי כוחות מיסטיים, מה שכן, אני משוכנע
שיש מלאך שמנחה אותי ואת צעדיי.
בפעם הראשונה הוא הופיע כאשר נפצעתי בצבא. אז הוא הופיע בחלום
כאשר הוא רץ החוצה, כשנשאל לאן הוא ממהר, ענה: חבר שלי קובי
פצוע, ועד שהוא לא יעמוד על הרגליים אני נשאר לצדו ושומר את
צעדיו.
תאמינו או לא ברגע זה צמרמורת אוחזת את גופי.
בפעם השנייה הוא הופיע בדמות אדם ביום שבו אשתי נכנסה לחודש
השביעי להריונה. המקרה היה בתחנה המרכזית הישנה של תל-אביב.
אדם מבוגר, בעל תווי פנים חתומות שזקן ארוך וצבעו לבן כשלג
כיסה את פניו, ביקש הוא מאשתי לעזור לו לחצות את הכביש. כאשר
אחזה בידו, אמר הוא: את בחודש השביעי להיריונך, תלדי בן; לפני
כמה זמן היה לכם אסון בבית, אך אל תדאגי - האסון והבן יביאו
לכם הרבה מזל בחיים. תחילה תהיה לכם תקופה קשה אך לאחר מכן
דברים יבואו על מקומם, ויהיה לכם רק טוב בחיים.
חום בלתי מובן חלף בגופה מכף רגל ועד ראש.
לפני שאשתי הספיקה לעכל את המתרחש, ידו נותקה מידה ולא נראה
הוא על פני האדמה.
נשמע כאגדה דמיונית, אך לא כך הוא הדבר.
כל מילה ומשפט שהוא אמר התגשמו כסרט נע.
שנים אחרי זה התברר שאותו חום שחלף בגופה מכף רגל ועד ראש
הייתה אנרגיה שמופנית כיום לרפואה אלטרנטיבית, תחום שבו אשתי
עוסקת.
מאז עברו שנים והוא לא הופיע, עד לאותו יום שבו ביקשתי את
עזרתו לבעיה מסוימת שלא יכולתי לפתור.
למען האמת - זה לא שלא הצלחתי לפתור את הבעיה, פשוט לא היו לי
אמצעים להגיע לחקר האמת.
ועבר לו חודש ועוד חודש ועוד כמה חודשים כאלה, עד שיום אחד
הגיע לידי מכתב עם מען אחר.
כנראה בגלל השם המכתב הגיע אליי.
תחילה סברתי שחלה טעות; שנייה אחרי שפתחתי את המכתב התגלה
לעיניי תוכן שלא יכולתי לדעת לעולם לולא המכתב הזה.
קראתי למכתב הזה "האמת שהייתה אמורה להיות מוסתרת מעיניי"
ביום חמישי 5.1.06 נפלה לידי הוכחה חותכת לתוכן שחייתי איתו
בבלבול אינסופי בחצי השנה האחרונה.
תחילה, כגאון מתמטי, חיברתי אחד ועוד אחד והתוצאה יצאה שלוש,
ודברים לא הסתדרו לי בראש.
ואז חשבתי כמה זה שלוש ועוד שלוש והתוצאה יצאה שבע, לכן התחלתי
לחבר חתיכות פזל קטנות והרכבתי תמונה. למרות הכל הייתה חסרה לי
חתיכה מהפזל שתשלים את התמונה.
חצי שנה בבלבול אינסופי חיפשתי אחר החתיכה החסרה שתשלים לי את
התמונה, ואני מודה - ללא הצלחה.
וכפי שאמרתי ביום חמישי אותו מלאך עזר לי כהרגלו.
עד לרגע כתיבת שורות אלה, אני לא מעכל אך משום מקום, מתוך
מדינה שלמה, רק אני מצאתי את חתיכת הפזל החסרה.
מצטער שאני לא יכול לפרט יותר, וזאת משני סיבות: האחת, אני
מודה שעדיין יש בתוכי רגשות שלא חלפו, והסיבה השנייה שלא רוצה
אני לפגוע בכבודה.
בחיים יש סיפורים שהולכים איתנו לקבר, וזה אחד מאותם סיפורים
שאני לוקח אתי לקבר.
כיום, כשכל הקצוות מחוברים והתמונה ברורה לי, למרות אהבתי אליה
אני לא מאמין לשום מילה או משפט שהיא אמרה לי במשך כל אותה
תקופה שהיינו יחד, וחבל שכך פני הדברים.
האינטואיציה שלי תמיד אמרה לי תיזהר, לכן תמיד ערבבתי מציאות
ודמיון בכל סיפור שסיפרתי.
רק כך לא אפשרתי לה להגיע לחקר האמת על אותו זאב בודד הנקרא
קובי!