רוצה לתת לה לחיות כמו נסיכה
כמו ציפור חופשייה
כמו פעם שיכולנו לרדת למטה בשמחה
לשחק עם כל ילדי השכונה
פעם מחבואים
או תופסת מחניים
או לקפוץ עם חבל כך בכיף בשעות בין ערביים
וחלמנו על גלידה מתוקה עם פיצפוצי שוקלד..
שיחקנו חמש אבנים
והמון המון קלאס
ואכלנו המון משמשים
כדי שנוכל לשחק באותם גוגואים מצחיקים.

אילו יכולתי להחזיר את הגלגל אחורנית
להראות לה מה זו באמת ילדות
סיפורי מעשיות
של קופיקו וחבורתו
ונשים קטנות עם המון המון מלמלות
אהבות מתוקות עם המון שושנים
נסיכים ונסיכות
ואנציקולפדיה שקוראים בסיפריה
והליכה בערב לתנועה
בלי פחד ומורא

טלוויזיה בשחור לבן
עם קשקשתא ודודלי
והילדים משכונת חיים
ואיך אפשר לשכוח את דלת הקסמים
ואני פה יושבת
מהרהרת כמה מתגעגעת לאותם השנים
שבהם ילדים היו ילדים
ולא כמו היום שילדים הם קצת מבוגרים

שצריך לספר לתאר להסביר
שיש מלחמות וצריך המון להיזהר
שאסור ללכת לקניון כי יש פיגועים
שאי אפשר לצאת כך סתם בערבים
כי מסתובבים להם רוצחים ואנסים
ומה הם יזכרו בעוד עשור
שהיתה מלחמת עם סדאם
וישבנו בחדר האטום
וחבשנו מסכה ולא בפורים
כי פחדנו מהתקפה של כל מיני רעלים

ועכשיו שוב מלחמות ושוב צרות
וכן שם חדש נוסף לרשימה
שכל ילד וילדה
יודעים לומר את שמו בצורה כה נפלאה
בין לאדן כן צורר חדש
האם ימות האם יחיה
ואני חושבת מהרהרת לתומי
מה יזכור בעוד עשור ילדי..

ורק רוצה להחזיר את הגלגל אחורנית
לתקופה אחרת ישנה בתכלית
שבה שיחקנו עם כל ילדי השכונה
ג4ולים חמש אבנים
ואכלנו המון המון גלידה...

מתרפקת על הזכרונות
מזילה דמעה
וחושבת לעצמי
מה באמת יקרה בעוד עשור שנה....