החיים קשים. אין לי ספק בכך. הילדות עוד בסדר, אין לך יותר מדי
התחייבויות וכל מה שאתה עושה זה לדאוג ש"זה שעומד" לא יראה
היכן אתה מסתתר. הבעיות מתחילות בתיכון, שם מתחיל הלחץ. פתאום
מבחנים ובגרויות ו"כל בגרות תקבע לך למשך כל החיים" כמו
שהמורות אומרות. אחר כך מגיע תורו של הצבא, שם זה באמת טירוף,
הגיבושים, הטירונות, הסיכון והמשמעת. אני הייתי דוור בשלישות
וגם זה היה בלתי נסבל! אחרי שלוש שנים אתה סוף סוף אתה חופשי
לעשות מה שבא לך. באמת? כל סטודנט יודע - שכר הלימוד גבוה מעבר
לכל פרופורציה, אין זמן לעבוד, וכשיש - איזה מעביד נותן לך שכר
מינימום שלא מספיק לך לחיות כמו בן אדם מן המניין. אז אומרים
שהפירות מתוקים יותר ככל שהתאמצת יותר להשיגם, אז אומרים. בסוף
כמו כולם תשלם משכנתא כל החיים על ארבעת הקירות שמסביבך. אתם
יכולים לחשוב שאני פסימיסט וחי ברחמים עצמיים, תחשבו. אני חושב
שאני ריאליסט...