שיר שנכתב לאחר אחת הפרידות מחבר שלי לשעבר :)

עכשיו מצחיק, אבל אז ליוותה את הגרון שלי תחושה עצומה של פספוס
 שפשוט התפרקה לתוך שיר...
והתסכול שהיה באילמת שנעשיתי לידו התבטא במילים "לא אפויות" כל
כך אבל חמות ומבעבעות מבחינתי...

אין לי מה לאמר

לקחו את מילותיי ממני

אין לי מה לאמר

לקחו את נשמתי ממני


לא הצלחתי לדבר כשאתה היית לידי

ועכשיו נותרתי לא מובנת

לא הצלחתי לדבר כששאלת את דעתי

ועכשיו נותרתי לבדי


ואני לא רוצה שתעזוב.


ויום אחד ראיתי אותך ברחוב

חבוק בזרועות אישה אחרת

ובה היה הקסם שגרם לעיניים שלך לנצוץ

כשהסתכלת עליה


ואני לא הצלחתי לדבר כשביקשת בשלומי לשאול

אז פשוט נשארתי במקום

לא הצלחתי להגיד את שהיה על ליבי תמיד

ועכשיו נותרתי לבדי


ואני לא רוצה אחר...