|
עין כמהה לחום
יוד מלטף את תום
הפגיעה
דלת נפתחת בהיסוס מלא תקווה
והיא מניחה מעילה על הוו
עין שומרת עלי
יוד מלטף את פצעיי
דלת נפתחת, קוראת לי לבוא
אני מניחה מעילי על הוו
עין צופה לאחור
יוד שנתן מזור
לכאבי
דלת נסגרת בעדינות של הסוף
שמלה לא שלי על הוו |
|
|
אינני בוכה אף
פעם, אינני
תינוק בכיין,
אבל למה אמא
ל-הא- מה,
את אף פעם לא
נותנת לי לראות
טלויזיה עד
מאוחר?! הא?!
אני כבר בן 21.
סופרמן המזדקן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.