בלילות חנוכה הדלקתי לכולנו נר.
שיעשה לי ולך נס, ולכל עם ישראל.
ישבתי לי רחוק מהארץ הקטנה.
בנפשי אני יהודי, בדמי שוכנת נשמה.
לא הבנתי מהו בית,לא ידעתי מהי שנאה.
אולי לך יש לב גדול משלי, אך בשלך שוכנת שממה.
אני יושב ונזכר איך זמר בעל משקפים עגולות.
שר על אהבה, ושניתן לשלום עוד כמה ניסיונות.
אני נזכר בראשי ממשלה, שהאחד רצה לעשות, והשני התחיל לעשות.
אני חושב שאני יודע מה איחד את כולם. הרי זהו הרצון לשלום
בעולם.
אבל בין יריה לשבץ מוחי, מת לו השלום העולמי.


בעיקר מת השלום שהיה בתוכי!