"אמא..." מתקרבת הילדה המבוהלת לאמה... "יורד לי דם..."
"איפה?" שואלת האם כלאחר יד בעת שטיפת הכלים...
"שם למטה..." לוחשת בבעתת הלא מובן...
"אה..." פוטרת אמה בחצי חיוך. "זה יפה, זה אומר שהתבגרת, שאת
אישה עכשיו..."
"אז למה אני מדממת?" שואלת בתום.
"זה דם טוב" עונה האם.
שנים לאחר מכן עומדת אותה הילדה מעל בעלה הגוסס שזה עתה
דקרה...
"נירה, אני מדמם..." מתקשה הוא לעכל את המעשה. היא קמה ובהבעת
בוז גלוייה עונה לו
"זה דם טוב."
היא אוספת את תיקה משולחן המטבח, כביום רגיל בו מתכוננת ליציאה
בבוקרו של עוד יום עבודה.
בשארית כוחותיו, מנסה בעלה להתרומם אל הספה מן השטיח המוכתם
בדמו.
בתמיהה מהולה בכאב שואל.. "למה עשית את זה?..."
נירה מסתובבת בחוסר סבלנות מהביטה במראה בה בדקה אם שערות השפם
אולי פתאום החליטו לבצבץ...
"לא על הספה שלי אדיוט!!!"
צורחת ורצה להניף אותו בחזרה אל השטיח.
בעלה, בחרחוריו האחרונים, מאפשר לעיוות שרק כעת הכיר באשתו,
אותה נשא 3 שנים נאמנות לחדור לתודעתו ומנסה לאמר - "את...
יתפסו אותך, נירה..."
"כן, כן", אוחזת בידית הדלת הנפתחת ובחיוך חסר עניין פוטרת
אותו מחייו וממנה לתמיד.
טריקת דלת, פעימת לב
ונירה כבר בחוץ עם המפתחות המצטלצלים להונדה האפרסק המטאלית
שכה התחננה שיקנה לה...
ובמשרד, מאחורי שולחן מעוצב מטובי הקטלוגים, שעליו מונחת
זכוכית ראווה שחושפת תחתיה פתקאות שונות וחיוכים קפואים מארצות
צבעוניות, מתיישבת נירה טיפה באיחור ומפשפשת בתיקה, בנסיון
למצוא איזה אדויל שאולי חמק מעיניה בפעם האחרונה שבדקה.
"אווווי, יור פרום בנגקוק!" נשמעת מאחוריה סימה, נמרצת מתמיד
והגלוס הורדרד עוד רטוב ורענן על שפתיה,
קוראת אל מול לקוחתה הזרה שנותנת לגבתה להתעקם אל תוך הלם
החוסר תקשורת המעייף...
"מאי סאן" ממשיכה סימה להתקיף בנחמדות "גיב מי דיס פרום
בנגקוק"
ומצביעה על מסגרת לתמונה עשוייה חישוקי במבוק, שזורים בחרוזים
ירקרקים, ובה נראית סימה במכנסי ה- אם-רק-אגיע-לצוואר שלה,
מחובקת עם בעלה לצד מוניתו החדשה.
הבחורה, בהנהון משולב בנסיון לחייך, רוצה להסביר כי חתמה לעוד
4 חודשי עבודה עקב הבציר המתקרב וכי תאלץ לבטל את הטיסה, שאותה
הזמינה ביחד עם אולגה, המתלמדת החדשה...
אך סימה ממשיכה...
"באט איי, דונט רילי לייק איט,
סו, איי סוט, איף יו פרום בנגקוק, מייבי יו ברינג איט באק טו
דר!"
ומשתלחת בצחוק מחייב למשמע בדיחת הנימוסין הקולחת שלה...
דלת הזכוכית עמוסת הדילים הצבעוניים נפתחת ובכניסה בחורה צעירה
במשקפיי שמש,
נירה מזדקפת בצהלת עוד יום חדש. |
