ממבט חטוף אליה מחלון הראווה, עמוס הדילים הצבעוניים של סוכנות
הנסיעות,
לא נראתה גברת א' כמו רוצחת סדרתית פסיכוטית.
השותף שלי חיכה ב-ואן עם כל ציוד ההקלטה והנדסת הקול,
ואני הייתי צריכה לגרום לה לדבר, לראות אם ישנה התאמה לדוגמית
הקול שמצאנו לפני שלושה ימים,בה נשמעת כנראה גברת א' אחוזת
טירוף מרתק...

"אני אטגן לך את העיניים בשמן דגים מקולקל אז כדאי שתשתוק!!!"


נכנסתי בהסירי את משקפיי השמש, "שלום!" קראתי בצהלה ישראלית
מאוסה.
"שלום" החזירה לי גברת א', רק שהצהלה שלה נשמעה טבעית
למדיי...
התיישבתי מולה, וללא הקדמות, פתחתי:
"תגידי, אתם עושים אולי טיולים לאטיסאקי?"
"אטיסאקי..." חזרה אחריי גברת א' כמנסה לפשפש בזכרונה המיטיב
לדעת שמות של יעדים אטרקטיביים...
"איפה זה שוב, תזכירי לי?" שאלה בטון עולה כיאה למתבגרי שנות
ה-60
"זה בקפריסין!" עניתי בלהיטות.
גברת א' הנהנה קלות וקראה בטון חצי שואל,
"אני אבדוק!"
רכנתי לעבר המחשב כרעבה למידע המתקבל.
"מממממממ" זמזמה והרצינה "אני לא רואה שום אטיסאקי
בקפריסין..."
"לא?" שאלתי כמעט נדהמת.
"לא." הנידה גברת א' ראשה, כמעט מאוכזבת.
"את יודעת מה?" פתחתי בהסבר "יודע דבר",
"אני חושבת שאולי זה לא מופיע לכם ברשימת היעדים, משום
שהאטרקציה שהמקום הזה מעניק היא יותר חוויה הסטורית!" הנהנתי,
מסכימה לדבריי, והמשכתי. "אז כנראה שזה לא קולע במיוחד לקהל
הנופש..."
"מממממ... ספרי לי!" התעניינה גברת א' אך קולה המשיך לעצבן
בנימוס הצורם, האופייני הזה שמוצאים אצל נשים בגילה, שצובעות
את השיער בסלון של בריז'ט בפסים של בלונד-אפור לסירוגין.
"לא, כי זה נורא מעניין... וחשוב" המשיכה, "ללקוחות שכן
מתעניינים בהסטוריה בטיולים שלהם - ספרי לי בבקשה"
"אז ככה!", הברקתי שפתיי בהתרגשות והסברתי כמתענגת על פיסת
ההסטוריה היקרה הזו.
"זה מקום שאליו היו מגלים פושעים מדרום אמריקה, אני חושבת
בסביבות המאה ה-15. הם וכל משפחותיהם הוגלו לקפריסין."
גברת א' הנהנה בקימוץ פה נלהב!
ואני המשכתי. "עכשיו. הדבר המעניין הוא, שהם פתחו שם תרבות
מרתקת ויפה!" מתרפקת קלות על זכרונות המקום המבוברקים המשכתי
בלא מפריע... "גם מעניין לציין..."
"כן", קדמה אותי גברת א'.
"שעם כל העבר המפוקפק שלהם בתור פושעים, לא היה לתרבות שלהם
שום קשר לזה. פשוט נוצר שם עולם תרבותי יחיד במינו.. ועד עכשיו
נשמרה האומנות שלהם וכתבי היומנאי של העיר... ממש מעניין..."
חזרתי וכווצתי פניי לכדי ארשת ה"פשששש"..
ממש מעניין...

"אההה" הסכימה, מתרשמת. "טוב שאמרת לי על זה... אני בהחלט
אחפש" הנהנה פעורת עיניים. "כן..." בהתה בנקודה בקיר, כהוגה
ברעיון, ובהניחה אצבעה על סנטרה שאלה -
"את יודעת אולי למה זה קרוב?"
ועיניה שוב מחפשות במאגר זכרונה כסוכנת נסיעות.
"אני חושבת..." ואצבעי התקפלה לה על סנטרי במחווה של קרבה..
"אני חושבת שזה קרוב לפסמקופי..."
"פסמקופי..." חזרה והנה קראה שוב באותו טון חצי שואל -
"אני אבדוק!"

בעקמה את זוית פיה בהגזמה מקובלת ובמשיכת כתפיים מופתעת,
הודתה. "אני פשוט לא מוצאת את זה!"
"זה לא יכול להיות..." החזרתי באותו טון מופתע.
גברת א' נאנחה ומיד פתחה במוטיבציה מחודשת!
"אני אגיד לך שמות של מקומות בקפריסין" הציעה, "ואת תאמרי לי
אם זה קרוב לאטיסאקי".
(כנראה קבלה את העובדה שכשלה מה בתור סוכנת מהוללת ולקוחתה
האקראית עושה רושם של בקיאה הרבה יותר)
"ארסוס" אולי? שאלה בחקרנות.
"לא" משכתי כתפיי מעלה.
"אוקיי", חזרה גברת א' ממבטה המקווה אל המחשב ושוב שאלה.
"אולי קקופטריה?"
"את יודעת מה?" שלהבתי את האויר קלות. "זה ממש נשמע לי מוכר!
אני כמעט בטוחה שזה קרוב!"
ספקה ידיה, גברת א', מרוצה ונלהבת!
"אז להזמין לך כרטיס לשם?"
"תני לבדוק" הרגעתי אותה "שזה בטוח שם ואני אחזור להזמין,
בסדר?" קראתי באותה צהלה ישראלית.
"אין בעיה" חייכה אלי גברת א' כחברתי לתנועת הצופים מימים
ימימה.
"להתראות" החזרתי חיוך וסגרתי את דלת הזכוכית מאחורי.

ב-ואן חיכה לי שותפי המשועשע.

"פושעים מדרום אמריקה, מוגלים לקפריסין במאה ה-15"...
שילב ידיו בהנאה.

"יפה... יפה..."