הנה עלם יושב על דוכן בחזית-הבמה
וקולות התזמורת סובבים זוהר של צ'לו.
שמאלך מחזקת כלי זקור לפניך
ואצבעותיה משתעשעות במעלה-מיתרים
עת ימינך מושכת הקשת.
פניך מתעלסות עם שיפעי-מצלולים
לרגע רועמות כשל לוחם בקרב
ואינני יודע במי תיאבק
בתזמורת?
במנצח?
בקהל ממלא האולם?
ולרגע לך פני גבר אוהב
ואינני יודע במי תחשוק.
ולרגע נדמית כקורא תגר
סר חננו מעמך ולבד משתוקק להיות.
ומיד כבקי תפליא מכותיך בדיוק שמכאיב
אך בצלצול הסטקטו תחבשם.
חזותך מתחלפת
ואינני יודע אם צ'לו מפיק הצליל
או פרצופים שאתה מפזר
שירתם את גופי לופתת.