עיניים בגב ועיניים מלפנים אבל
עדיין אי אפשר לראות כלום
שיניים מקדימה ושיניים מסביב
אבל ככה אי אפשר לחיות
דם בפנים ודם מסביב
אבל אין יותר צבע בפנים
וחוכמה שלנו וחוכמה של אחרים
אבל זה לא נותן את הכוח לברוח
רגליים קלות אבל תקועות במקום
ואין לאן ללכת
ידיים למשוך וכוח למתוח
אבל אין מי שיכוון
מוח לזכור והרצון לשכוח
לא תמיד מסכימים זה עם זה
יש לפעמים - מוצאים מקום לברוח
אבל אף פעם אין מחסה
שניות לתת ושעות לקחת
ואין מספיק זמן לכל זה
מה יוצא לי אחרי כל בלבולי המוח
אם אני אף פעם לא באמת מרוצה
מה חסר להשלים את הקשת
להחזיר את הצבעים מעל הענן
לאיפה אלך כשנגמר לי הכח
ומי יסביר לי עד שהכל יהיה מובן
מיליון שאלות ואחת מעניינת אותי באופן מיוחד

למה תמיד צריך ללכת
תמיד קצת יותר מדי מוקדם...

שוט מהיר חוצה רחוב
תינוק מטלטל עגלה בפנים אמא
שלוש דקות מעבר לסיבוב
אנשים קטנים נשאבים פנימה
למערה אפורה בלי אור בקצה
מטחנת בשר ממוסחרת
עם שלט ובקר ושלט מעל
שאומר כאן הכל כבר נמכר
שירה לא ברורה כמו סימן אזהרה
לנצח שחוזר על עצמו
מעגל מקולל בלי הפסקה
וכולנו תקועים בתוכו
זה סיוט מטורף על עולם מכושף
שעליו פעם חלמנו
יקיצה טבעית רק בסוף התקליט
ואז אתה כבר לא כאן
להמשך
אז תחליט
אם זה מה שיש
אז את זה תנצח
עם זה תנצח
את מי תנצח
נגד מי אתה נלחם
או שאתה סתם עוד מטומטם
שרואה עדיין אופק
איפה שהבור מתחיל
ואתה מפיל

את כל מה שיושב עליך לתוך התהום
בקצה המסדרון
בבאר חשוך ורועש שתית יותר מדי
אז אולי כבר כדאי ללכת הביתה.
לבכות.
לספר על זה לחברים.
אז אולי לשתוק.
לכתוב את זה בקול.
ללחוש את זה בחוץ.
לחכות שמישהו יבין.
אתה נגמר היום אבל מחר כמו שלשום.
השיר הזה שוב פעם מחדש יתחיל...


אין כותרות באמצע היום
כי שום דבר לא קורה באמת
צריך זכוכית מגדלת כדי לראות
שהכל מבפנים כבר מת
אני יכול לראות מכאן את הסוף
אבל אין כתוביות או המשך
זה סוף השידורים בתחנה של החיים
ערוץ הריאליטי הראשון באמת
אני עובר ערוץ מילד מחוץ תחת אבא ואמא עיוורת
לערוץ בו פיצוץ קורע מבחוץ שלווה של עיר מנומנמת
אל ערוץ פרסומות שמראה חלומות
שעולים יותר מדי כסף
ובמקביל בפינה עוד ילדה נוכרייה
מדממת בשקט לתוך מגבת
אני מכבה לרגע רק כדי לראות אם החיים באמת כמו שאומרים
חמש עשרה דקות שחוזרות בלופ
כמו פרסומת שלושים שניות ואתה בחוץ
זה רצף מובן לאזרח הנאמן
שמניף את הדגל תורם זמן תורם דם
אני בוחר להרוג כדי לא למות
אני בוחר לי נציג כדי לתרץ את השחיתות
אני בוחר לי סוף כי נמאס לי לחיות
אני בוחר לי תכלית כי נמאס לי לראות
אני בורר לי סוף מעביר ערוץ
המסך מחשיך
עכשיו אני סוף סוף בחוץ