אני שונא את הלילה,
את תחושת הלבד שהוא מביא,
אני שונא את החושך,
שגורם לי להתכווץ במיטתי.
אני מתמלא ברגש שאותו קשה להסביר,
רגש של ריקנות ושל חיים שלא ניתן כבר להחזיר.
אין למי להתקשר, אין עם מי לדבר,
אתה יודע שמי שפעם אהבת,
בטוח ישנה מחובקת עכשיו עם מישהו אחר.
לא שזה מפריע, פשוט אתה לא אוהב להיות לבד,
תמיד אתה מרגיש את הקור שמוקרן מהקיר שבצד.
האושר נמצא שם מעבר לפינה,
אבל אני נוסע בישורת ארוכה,
אני מתקדם קדימה, הנוף בצדדים אותי כבר לא מעניין,
אני נוסע ונוסע, והכלב לידי מהנהן.
אני בסה"כ בנאדם מושלם שמורכב משני חצאים,
אני מחפש את החצי השלישית, להעמקת הבילויים,
שתיתן לי נפח ורובד וגם סיבה טובה יותר לחיות,
אחת שבלילה תעזור לי להירדם בלי הרבה תהיות.