כששלהבת צופה בחיים שלה מתוך קלטת שחורה שחורה
עם מדבקה שצורחת: "רקוויאם לחלום" בלבן לבן
היא תמיד
טיפה שקטה ו
טיפה קפואה.
שלהבת חולמת להטיס עפיפונים מגג
של בניין גבוה מדי.
היא תצית עוד סיגריה
וכמה ניצוצות ירכנו מבעד למעקה ויתפזרו עד לסוף העולם.
שלהבת תנער את לב הקרח הזה שלה שנכווה
ותאסוף את הטפטופים.
מבעד למסך עשן אפור,
שלהבת איננה כלום
חוץ ממטוס נייר.


השם שלה הופך את הלשון שלי לפיח.
היא מבקשת אותי לקפל אותו ל - "רק 'שלי'".
נחשול הקור שבעיניה מאיים להטביעני ואני מצטמררת לסרב.
שלהבת איננה רק שלי,
שלהבת היא של אף אחד.

האפילה הזו סמיכה מדי ואין חמצן,
שלהבת דועכת לי מבין האצבעות.
היא נחנקת בדמעות שחורות וכל הרטיבות הזו
מזיקה לה,
ורוח ערטילאית
מטלטלת לה את הבפנים.
היא מתעטפת בהילה חשוכה ונתלית
לייבוש
על הזרוע של
אף אחד.
פעם איש עם מבט מקפיא אמר לשלהבת
שאף אחד לא יכול לדרוך על הצל של עצמו.

שלהבת תשרוף את עצמה עד שתהיה
הצל של אף אחד.