|
בשדות האדומים,
טיפות הדם נושרות ונוקפות
כגרגירי החול בשעון החול
ומבשרות את בואו של קץ הכאב.
אך מדוע הדם הניגר אינו חדל?
מדוע אינו מבקש להגליד על פצעי?
מדוע מבקש הוא לשפוך את כאבי?
והשדות האדומים
הם אותם שדות בהם רעיתי את
כאבי ובדידותי.
בחשכת הלילה בכיתי על אלו
שאבדו ונשפו מבין אצבעותיי
ובלב השדות אני בוכה
ואין איש מלבדי לקטוף
את טיפות הדם הנושרות
מלחיי. |
|
|
אפשר לתפוס אותו
בכוח (אני
ברגליים, אתם
בידיים) ולהעלות
אותו למחלקת
תיירים
עוד דרך יצירתית
להחזיר את יואב
טוקר ארצה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.