ביום ראשון נסעתי לב"ש לחנוכת הבית של חברה שלי. השנה היא
שוכרת דירה עם סטלן שנה א` ועם מעאפנה מוזרה שנה ב`. הייתה
נסיעה ממש נחמדה, אני אוהב לנסוע בזמן השקיעה, כל הנוף הסתמי
של הדרום מקבל קצת חיים, העננים מתמלאים הוד וחיות, ממש עושים
לי חשק לשבת על אחד מהם ולהשקיף היישר אל אור השמש.
זה אחד הדברים שבאמת הייתי רוצה שיתאפשרו עבורי - לשבת על ענן
בשעת שקיעה. זה ואורגזמה שאינה נגמרת, בלי קשר לעננים.
הדבר התמוה במסלול של אוטובוס של חברת מטרופולין זה שהקו
הזה(367) עובר דרך קרית גת. אני תוהה מי רוצה להגיע לקרית גת,
ראיתם פעם את העיר הזאת?
אז כן, ודאי אלה תושבי קרית גת שרוצים לחזור לעירם האהובה. אבל
מי בכלל רוצה להסיע אותם?
לבסוף הגעתי לב"ש. נחתתי במרכז אורן, מין מרכז מסחרי עתיק ובו
מספר שיפודיות. מאחר ולמדתי בב"ש שנה אחת ידעתי איזו מבין
השווארמות הכי טובה. אז הלכתי לאחת פחות טובה, לחסוך לעצמי את
התור. למרבה הפלא, במקום שבחרתי ללכת אליו לקח ממש הרבה זמן
בין הרגע שבו הזמנת מנה לבין רגע קבלת המנה, ואף אחד לא
מתלונן! זו הייתה סבלנות למופת. היה ממש מפתיע ומרענן לא לשמוע
ח` וע` בטונים עצבניים.
הילה הגיעה ממש אחרי הביס השני שלי מהלאפה. הלכנו למכולת ליד
ביתה לקנות שתיה למסיבה. אני עמדתי מחוץ למכולת עם סיגריה ביד
עת הופיע כלב לא משמעותי. מן הגדרה עמומה לכלב. דיברתי איתו
בפתיחות והכלב לא דיבר אליי חזרה. נתתי לו כמה הזדמנויות, ממש
עמדתי שם ברחוב ודיברתי אליו. הנחתי שאם מישהו יתקרב אליי
וישאל לפשר מעשיי אתנהג כמו אחד מבני שבט מובטלי ב"ש ואומר
`כבר חמש שנים לא עובד, בא המניאק קורא לי בטלן`. משקלטתי שאני
מדבר עם כלב במקום לעזור לחברה שלי לסחוב בירות, הלכתי לעזור
לה.
הגענו לדירה שלה, דירה בת 4 חדרים משופצת יפה. ישי הסטלן הוא
שף שהתחיל ללמוד מדעי המחשב, שלומית היא חסרת הגדרה שנה ב`
בביואינפורמטיקה, והילה שלי לומדת שנה ד` פסיכולוגיה.
שלומית בדיוק יצאה מהמקלחת ושיערה רטוב. היא הזהירה אותי לא
להסתכל כי היא מחליפה בגדים ונכנסה לחדר שלה. הסתכלתי לראות אם
בטעות שוב לבשתי את תחפושת סופרמן ואז הסתכלתי על הקיר של החדר
שלה וקלטתי שיש שם חלון קטן בגובה ברכיים (או ברך אחת). שאלתי
מה לעזעזאל החלון המיותר הזה? זה הכנה לכספומט סטייל לוד? זה
מתחם פיפשואו לא אינטימי? נאמר לי שזה פתח הכנה למזגן. אז
בינתיים עמדו להם שם שני נרות ופסלון של גמד אירי(לפרקון).
מאחר ונראיתי לשלומית הרטובה חשוד, היא ניסתה לסתום את פתח
ההצצה בעזרת דפדפת. הדפדפת הונחה בעמידה ומן הסתם כעבור חצי
דקה נסגרה על הגמד והנרות והפילה אותם. קול חרס נשבר נשמע
בחדר. ירון נהרג. כן, הם קראו לגמד אירי ירון. זה לא
אירוני?(משחק מילים משעשע).
שלומית יצאה בבהלה עם חלוק רחצה. `מה קרה?`. הצבענו על ירון.
היא החזיקה אותו ואת הראש שלו ביד השנייה שלה וזעקה לאלוהים
`למה???`. אני וישי לא הצלחנו לתפוס מחשוף אצלה.
בשיא המסיבה היו 60 איש. כן, 60 איש בדירת סטודנטים. כבר לא
היה מקום נוסף לאנשים שבאו שנאלצנו (ובכן, אחרים נאלצו, אני רק
צפיתי בהנהון) לפנות שולחן מהסלון למסדרון הקטן. בכל פעם
שמישהו היה צריך לשירותים שבמסדרון, היה עליו להתכופף בין רגלי
השולחן שעמד על צדו, או לדחוף אותו לצד השני של המסדרון. בכל
מקרה, להשתין הפך למשימה לא פשוטה. אורגן וגיטרה החלו לנגן,
הילה הצטרפה ושרה כמה שירים. היא כבר הייתה שתויה, אז שתיתי
עוד בשביל לנסות להשתוות אליה. לא הלך לי, היא כבר רצה להקיא.
ובכן, לא רצה, סחבתי אותה לשירותים ושם היא הקיאה. כל פרץ שיצא
לה מהפה טפחתי לה על הגב ל`ילדה טובה`. יצאנו משם והוזזתי אותה
לחדר שלה, היא נשכבה על המיטה וביקשה מים אז נתתי לה מים, מה
שלא ידעתי זה שנתתי לה חומר חדש להקיא, אז אחרי כוס מים אחת
היא ניסתה לקום להקיא, סחבתי אותה אל מחוץ לחדר כשהיא אמרה
`עזוב את השירותים, תכניס אותי למקלחת` כי זה היה קרוב יותר.
אז הושבתי אותה לא בעדינות במקלחת והראש שלה נשמט לה על בקבוק
שמפו. הבקבוק נפל אז הרמתי אותו ושמתי אותו חזרה במקומו, לצד
עוד 13 בקבוקים(!!).
מי לכל הרוחות צריך כל כך הרבה שמפויים? בימי שלישי השיער זקוק
למשהו אחר מביום שני? זה לא עניין את הילה, היא נגחה בכמה
בקבוקים אחרים ונפלו כמה מהם. זה ממש נראה כאילו הבקבוקים
אומרים `תפיל אותי! אני מרגיש כל כך לא מיוחד!`. השמפו שנפל חש
שבין כל הבקבוקים האחרים הוא איבד את הזהות שלו. `אני כבר לא
חושב שאני מבריק שיער בצורה פנומנלית, תגאלו אותי מיסוריי`.
הילה אומרת לי שלא יוצא לה במקלחת אז שאקח אותה לשירותים.
בשירותים כנראה היא כן מקבלת השראה להקיא והלך לה לא רע, לא
אותה כמות מרשימה כמו בפעם הראשונה. סחבתי אותה למיטה שלה ותוך
איזה 20 דקות של תגובות למלמולים שלה היא נרדמה. הרגשתי כמו
חבר נאמן. יצאתי מהחדר שלה להתפנן בסלון על איזה משקה טוב
ומצאתי בסלון ישובים כמה אנשים, ואף אחד מהם לא שותף בדירה
הזאת, מה שהופך אותי לאחראי לנעול את הדלת אחרי כולם. אז ישי
נעלם והנחתי שזה לטובת צרכים אלמנטריים בב"ש כמו סמים, ושלומית
נעלמה כבר לפני שעה כשהיה ממש דחוס באנשים. כעבור זמן קצר
הבנתי שאחד מיושבי הסלון הוא עומרי, שכן גאוותן מאצ`ו מקומה
למעלה. לפני המסיבה הייתי אצלו בדירה להביא ממנו כסאות וקלטתי
את אוסף הויסקי שלו על כוננית קש ליד מקלט הטלויזיה. מישהו עם
אוסף ויסקי מכובד חייב לצאת מאצ`ו.
שאר האורחים היו חברים של ישי. הם באו אחרי שכולם הלכו בזמן
שהשכבתי את הילה להתעלף. היה את גולי המגודל, עומרי הסטלן, רני
הגיטריסט ושגיא הפציפיסט(לפחות למראית העין). רני ושגיא ניגנו
על זוג גיטרות קטעים של סטיב ואי וחבריו, והאחרים מדברים
ביניהם.
ישי חזר חמוש בוינסטון לייט לו ולעומרי התאום הסטלן שלו. עומרי
התחפף ונותרנו ישי והכנופייה שלו. אנשים נחמדים, שרנו יחד. בין
שיר לשיר אנשים נהיו רעבים וכסטודנט לשעבר בב"ש הצעתי להם את
נאפיס כאופציה יחידה.
`מה? לקחת לשם מונית?` הם שאלו כל אחד בתורו. המשכנו לשיר תוך
כדי שפירקנו בקבוק יין אדום ולבן. עומרי התקשר מלמעלה לבקש
שנפסיק עם הנגינה ושירה, זה מעיר אותו. אז ישי הפסיק הכול ופנה
אליי.
`דייב, יש לנו פה מצב`. הרגשתי כמו בסרט של טרנטינו.
`לפני שבוע הילה עלתה אל עומרי לדירה לבקש ממנו להנמיך והוא
אמר שאין בעיה ואחרי שהלכה הוא לא הנמיך. אז אני אומר שיש שתי
אופציות:`. פה קטעתי אותו ואמרתי `יאללה, ננגן עוד שיר אחד אבל
נסגור את החלון`. כולנו הסכמנו אבל רני התחיל להתפרץ ושר הכול
בדת`-מטאל נהנה מעצמו. עשר דקות לפני זה קלטתי אותו מוזג קצת
וודקה לכוס שלו. בואנה, הבנאדם משתכר מהר. משהפסקנו לנגן הם
נהיו עוד יותר רעבים. אוכל - המפלט האחרון לשעמום. אז שתינו
עוד קצת, שגיא התחפף ורני שם לעצמו באזניות דת`-מטאל והתחיל
לשיר כמו השטן עצמו או חבר ממש טוב שלו. כולם הסתכלו בבעתה על
רני. חצי שעה הוא המשיך ככה.
`אתה רואה מה אנחנו צריכים לסבול מכיתה ט`?`. מסתבר שהם חברים
מהגן ורני הצטרף לכנופיה יותר מאוחר. הבנאדם דיבר על כמה הוא
השתכר וזה עושה לי רע כשמישהו מדבר על איך הוא משתכר. זה כמו
ארספואטיקה, רק עם אלכוהול, וזה ממש לא קול.
אחרי שהוא נשכב וכמעט נרדם לצלילי השאול חבריו סיפרו לי שהוא
אוטוטו מסיים תואר שני בפיסיקה במקום בשנתיים בשנה בציונים
מרשימים. הוא סוג של גאון, הם אמרו. כן, חשבתי לעצמי, גאון
בלהיראות אדיוט. לקחתי ללוקו הזה את כוס ה`מים` שלו ושפכתי מול
העיניים שלו בצד השני של השולחן. עשיתי לו את המבט למנוע ממנו
אפילו לשאול למה עשיתי את זה. אני לא אוהב כששואלים אותי לפשר
מעשיי, זה גורם לי להרגיש שאני אמור לתעד עוד הרבה פעולות שאני
עושה, אבל תיעוד זה מעייף ואני גם ככה טיפוס עייף, אז יש מצב
שאתעלף מכל ההסברים. מן משהו כזה שאני לא סובל. אז כן, נתתי לו
את המבט שאומר ששפכתי לו את המשקה כי בא לי. הייתי נחמד אליו
בכללי, אז לא היו לי רגשות אשם על זה, האחרים אפילו הודו לי
משהבינו שזה וודקה שהוא שתה ולא מים.
תהינו איפה שלומית, היא נראית בחורה עדינה שלא כדאי לה להסתובב
לבד ברחובות באר שבע בלילה.
הנחנו שאיזה סמיר חטף אותה. שאלתי את ישי אם הוא לא מתכוון
להתקשר אליה. הוא אמר שלא אכפת לו. אז חבר שלו שאל אותו אם הוא
לא דואג מי ישלם את השכ"ד. ישי אמר ששלומית שילמה בצ`קים
דחויים אז זה בסדר.
בטח אם נתקשר אליה יענה איזה עאבד ומה הטעם להתקשר אם איזה
בדואי עונה לך. הבדואי עוד יבקש פרוטקשן על השיחת טלפון.
שוב הרעבים דנו באפשרות של לצאת לנאפיס בעוד החטיפים בבית עמדו
להיגמר.
גולי המגודל החל מפשפש בערפל תוך המקרר, שם ידיו על מוצרים
טבעוניים של שלומית. תוך זמן קצר החבורה התפזרה לישון. גולי
ועומרי הלכו לישון במיטתו של ישי. ישי ישן על הספה בסלון ורני
ישן על הרצפה. הלכתי לישון עם הילה. ליטפתי את הבטן שלה אך היא
לא הגיבה אז ויתרתי על ציפייה לריאקציות, הפלצתי ונרדמתי גם
אני.
בבוקר הערתי מוקדם את הילה, היא הלכה לבית ספר יסודי בעיר
לפגוש את ילדת הפר"ח שלה. התיישבתי בסלון. ישי ורני כבר היו
ערים ישובים בסלון עם כוס נס ביד. רני היה צריך לזוז לרכבת
חזרה למרכז, הוא מתרגל בפיסיקה והיום היה אמור לקבל את
ה`ילדים` שלו שבשפת סגל ההוראה זה בעצם התלמידים שאותם הוא
מתרגל. הוא שם עליו את מעיל העור ושאל את ישי באיזה כיוון
הרכבת. ישי התחיל להדריך אותו דרך איפה ללכת ואיפה לפנות, רני
התעקש לדעת רק את הכיוון של הרכבת. `זה שם` הפטיר ישי בתסכול.
רני יצא, לא אמרתי לו שישי הצביע על כיוון שלא קשור למקום
הימצאה של תחנת הרכבת. לא נורא, כשאני חושב על זה הקלתי על
ה`ילדים` שלו, פחות פגישה אחת עם רני.
איך שרני יצא, גולי נכנס לסלון עם עין אחת בקושי פתוחה, עין
שניה מכווצת סגורה חזק. `מה, איפה רני?` הוא שאל. אני וישי
הצבענו כל אחד לכיוון אחר.
זה היווה לגולי תשובה מספקת. עיתון `הארץ` מגולגל בתוך שקית
היה מונח על שולחן הסלון. מסתבר ששלומית עשתה מנוי לעיתון הזה
סתם כי זה היה ממש זול. היו מפוזרים מאחורי הספות המון גליונות
בשקיות סגורות, הם בכלל לא קוראים את העיתון הזה, הוא משעמם
אותם. חשבנו על דרך לומר לשליח שיפסיק להגיע. הפתרון הטוב
ביותר היה לשים גליון בשקית על שטיח הכניסה, שכשהשליח יגיע הוא
יחשוב שמישהו הקדים אותו ויש להם כבר עיתון/חומר הסקה.
שלומית עוד לא חזרה, אמרתי לישי שיתקשר אליה. הוא אמר `מה
הטעם? גם ככה יענה לי בדואי`. טוב נו, אמרתי, לפחות היא כבר לא
צריכה לגלח.
שאלנו את גולי איך היה לישון עם רני. הוא אמר שהדבר היחיד שהוא
זכר זה שרני קפץ למיטה באמצע הלילה. הוא נדחק לחמש סנטימטרים
שבין גולי לעומרי. התחלנו לחפש מקומות עם שקשוקה. אף אחד לא
עשה משלוחים אז ישבנו ורעבנו עד שעומרי יקום ואז נצא לאכול
משהו. הילה חזרה וישבה איתנו.
ישי סיפר לה שעומר, השכן מלמעלה, התקשר בלילה וביקש להיות
בשקט. `את זוכרת שעלית לבקש ממנו שקט ואחרי שחזרת לפה הוא
המשיך עם המוזיקה?` שאל אותה ישי. `לא`, הילה הנידה בראשה,
`סתם עליתי לומר לו שחברה שלו זונה`. ישי הסתכל על הילה ועליי
`בוא ניצמד לגירסה שלי, בקיצור..` וסיפר לה ששמנו על עומר פס
והמשכנו לשיר. עומרי קם ודישדש דרכו לספה שמולנו.
`וואי וואי הרני הזה הרג אותי, לא נתן לי לישון, הוא לא בסדר
בראש`.
שאלנו אותו אם הוא רעב, אז הוא אמר:
`וואי וואי הרני הזה הרג אותי, לא נתן לי לישון, הוא לא בסדר
בראש`.
גולי אמר `לא הרגשתי כלום, ישנתי טוב, כמו מת`.
`אני יודע שישנת מצויין, לא הפסקת לנחור` אמר עומרי לבחור
המגודל, `לא משנה לאן סובבתי את הראש, הבית שחי שלך היה שם`.
הוא המשיך `ורני הזה, הבנאדם מחליט שקר לו באמצע הלילה אז הוא
קופץ על המיטה בסנטימטר שבין הגב שלי לגב של גולי. פתאום מתוך
שינה הוא מתפקע מצחוק, כשהוא מתעורר בלילה הוא מפהק וכשהוא
מוציא אוויר בפיהוק הוא עושה את זה בקול של דימו בורגיר (סולן
להקת דת` מטאל)`.
`וואלה`, אומר גולי, `ממש לא שמעתי את זה`.
`בטח שלא תשמע!`, עומרי מתחמם, `נחרת כל כך חזק ששאבת אותי
לתוך האף שלך ונשפת אותי החוצה כל הלילה. הרגשתי כמו בערסל!
ומה, לא הרגשת כשרני באמצע הלילה מתוך שינה בעט עם הזרת שברגל
שלו בדופן המיטה והוזיז אותה איזה מטר?`
`לא הרגשתי`, אמר גולי ובהה בחולמניות בשולחן, `מעניין למה אני
לא מתעורר מהנחירות שלי...`
`איך לא הרגשת?`, צעק עומרי, `מהבעיטה בזרת שלו הוא הזיז את
המיטה של ישי לחדר של שלומית!`.
החלטנו להתפזר, אני והילה למרכז אורן לחפש שקשוקה וטאבון, ישי
ללימודים, עומרי וגולי לרכבת.
הילה ויתרה על ללכת לשיעורים של אותו יום ונשארה איתי, היה כיף
יחד, הפעם היא הגיבה לליטופים שלי.