בסבך ניצוצות אדום המתפתל מבעד מסך כוכבים
זיכרונות מציפים, חיה שואגת במרוצתה אל תוך הלילה.
מתוך תהום עמוקה מהדהדת זעקה, מתחננת לגאולת צדיקים.
ודומם ואיתן לא ישקוט עמוד עשן, תיגאל עוד נשמה.
הייתי הורגת את כולכם, מכלה בלהבה את העולם.
חיה שואגת במנוסה, קובייה לכודה בפינה.
שארית זיכרונותיי בכלוב - שלא ייעלמו, שלא יברחו עוד.
חשיפה במאה - חמישים וולט ישר לווריד.
ודומם ואיתן יישאר עמוד עשן, תינצל עוד נשימה
אותך לעולם לא אשכח, אהובה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.