עכשיו אני נמוג לאט,
נופל בין הכיסאות.
עכשיו אני מתנדף ועף,
חדלתי כבר מלהיות.

אני חתום, שבור וכואב.
פצוע- מדמם מבפנים.
האור בסוף המנהרה כבה,
מדדה באפלה כבר שנים.

וזה הכי קשה לבד.
וזה הכי כואב מבפנים.
וזה חונק בגרון, חזק,
כמו פרפרים עם כנפי קוצים.

מין הרגשה של אבדון,
של לאיבוד- שלא יודעים לאן ללכת.
הכל נראה פתאום שחור.
כמו נובל, כאילו שלכת.

כמו בצל מול הפנים,
ששורף עם כאב בעיניים.
אורות ניאון מנצנצים,
השמש כבתה בשמיים.

וזה הכי קשה לבד.
וזה הכי כואב מבפנים.
וזה חונק בגרון, חזק,
כמו פרפרים עם כנפי קוצים.