הנוף הביט בה
ציפור אפלה דואה על תהומות
ונפשי הביטה אל מחשכי היותה
הציצה בו חזרה בתמיהה
מציירת אותו לעצמה בעונג
בקווים דקים
רואה את הנפשות האחרות
בכסות הבשר
מפזזות על פני הבמה
אומרות את אותן המילים
נמוגות עור וגידים
אל תאריך תפוגתן
והיא במצולות אין-חקר
משוחחת עימן
מפצירה בהן נוף
להביט בה. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.