|
שוב אותם הקולות
שמגרים את מוחי
בצורה פסיכודאלית
כה ענוגה
שפתי מלאות בסדקים
אולי כתוצאה מאותם חיוכים
קצת לבד,זה גם נחמד
נכנסת לתוך עצמי
מרגישה את גופי הבוער
להבות החום העולות
כמו זעקה חרישית מן היער
בדיוק כמוך
אני חיה ביער הלא כלום
בערך כמו החלמות שלי
כמו ניחוחות העולים מן הקטורת
כך ריחי הנישא בין העלים
מתפורר באותה האיטיות הצורמת
וביער הלא כלום
ארצה לעצמי
את אותה פיסת השקט. |
|
|
איינץ, צווי,
דריי,
אני הוא מרדכי.
ומה בכך,
תשאלו?
עולם ומלואו,
חביירים, עולם
ומלואו.
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.