הולך ברחוב.
לבנים לבנים.
פנים פנים.
מבטים מבטים.
עיניים עיניים.
צלקות צלקות.
ועוד ידיעה שכתבו בעיתון.

"היא נאנסה בכוח על ידי השכן", הוא אמר,
והוסיף עוד מילה או שתיים לחיזוק האומללות.
והיא... היא לנצח תאחוז ב"תסתמי!" שלו,
בנשימות החצי קרות-חצי חמות על עורפה,
בהבל הרום הזול ששתה באיזו מסבאה לפני שניגש אליה.

ואנחנו... בשבילנו היא ידיעה של יום שלישי עמוד 7 צד שמאל.
"רחמנות עליה" ו-
מעבירים למדור כלכלה, אופנה,
מה שיותר זמין.
בגרגרנות של "מזל שאצלי זה לא ככה" מדליקים עוד מרלבורו,
ובכל שאיפה שורפים את עצמנו מבפנים.
אט... אט... התת מודע שלנו.
אט... אט... הנפש שלנו.
אט אט  את המהות שלנו...

כי מה אנחנו בעצם בסוף?
עוד ידיעה שכתובה בעיתון...