הצורך הבלתי נגמר כמעט שולח אותי לפשט יד בשולי השוקים של העיר
שאינה הולכת לנום כשומר הנרדם על נשקו להשיג לי אפס קצהו של
לחש הגנה, שלום ובטחון. אהבתך משודכת לי בתך מכליב שנרקם בחוט
שני יקר מפז מתפורר מנזקי הזמן והמרחב. הרחוק ההרמטי הזה סודק
את מסכת השלמות אותה ריתכתי אל פני בעופרת יצוקת סביבון המסחרר
דעתי עלי. פטל מתקתק מרדים לדעת את סנוורי חשכת הלילה מצדה
השני של ספת הפסיכולוג כאשר גם הפסיכיאטר שלי בחפשה. זיגמונד
מגחך לעברי בשניו הצהובות משנים של בליסת טבק מריר טרם רוקק
עלי גרסתו אודות אשר לא קים כאופיום להמוני דלת העם עליה אוכל
להמנות רק אם ארד לפשט יד בשולי השוקים של העיר הגדולה במרכז
עולם הפרוורים אליו לא אוכל לחדר לעולם. ושוב קשה לי לנשם את
שארית הפליטה של הזמן.